"מדע טהור בשילוב עם רגישות חברתית מתקדמת"
כך מגדיר פרופ' רפאל פלק, גנטיקאי מהאוניברסיטה העברית, את תורת השבחת הגזע (אגניקה, אאוגניקה)

נטע לויט


פורסם ב'כפיה' מס. 10, עיתון עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית (ע"ר), פברואר 06'

 "מדע טהור בשילוב עם רגישות חברתית מתקדמת"  כך מגדיר פרופ' רפאל פלק, (בתמונה מימין) גנטיקאי מהאוניברסיטה העברית, את תורת השבחת הגזע הגרמנית והוא מוסיף: "אסור לשלול את התנועה האיגנית לאור הזוועות הנאציות כשם שאסור למדוד את המפעל הציוני לאור מדיניות הכיבוש הנוכחית"

חשוב "לקרוא לילד בשמו"!, בעיות של מניעת הולדתם של פרטים שיחידים או החברה רואים בהם סטייה ו/או מעמסה קבלו תוקף משנה בימינו עם שיטות ההנדסה הגנטית והאפשרויות הגנוזות בהן. בכך רואה פרופ' רפאל פלק ­ גנטיקאי מהאוניברסיטה העברית בירושלים ­ את חשיבות תורת השבחת הגזע לימינו ולמקומותינו.
אבות הציונות כנורדאו, רופין וכו' תמכו ברעיון השבחת הגזע, עולה מהרצאתו של פרופ' רפאל פלק שנתנה באפריל 2004  תחת הכותרת 'על ציונות, גזע, והשבחת הגזע' (- "איגניקה"). אירונית, תאריך ההרצאה נפל על יום הזיכרון לשואה ולגבורה, אירוע שיותר מכל נקבע בתודעה העולמית כמייצג את משמעותה, מטרותיה ויישומה של תורת השבחת הגזע. האזנה להרצאה העלתה תהיות בנוגע לעמדתו של הפרופ' מהאוניברסיטה העברית לגבי התורה ויישומיה, האם הוא מקבל את עיקריה והאם הוא תומך בה? כדי לפתור שאלות אלו שלחנו לו את גיליון 'כפיה' מס' 8 מינואר 2003 בצירוף מכתב קצר בו הבענו את עמדתנו כי "בניגוד למה שמשתמע מהרצאתך אנו רואים באיגניקה שורש כל רע". להלן תגובת פרופ' פלק מ-­25.4.04. תגובתנו אנו מופיעה לאחריה.  
"קראתי בעיון את מכתבך ואת הכתבות בגליון "כפיה" ששלחת לי. כתבתי לפחות שני מאמרים בבעיות הפירוש והיישום של עקרונות הגנטיקה וחוקי הגזע ה"איגניים" בגרמניה הנאצית.
 -Paul, D. B., & Falk, R (1999) Scientific responsibility and political context: The case of Genetics under the Swastika. In J. Maienschein & M. Ruse (Eds.), Biology and the Foundation of Ethics (pp. 257-275). Cambridge: Cambridge University Press. -Falk Raphel. "The Emergence of German Geneticists from the Swastika." In Bioethical and Ethical Issues Surrounding the Trials and Code of Nuremberg: Nuremberg Revisited, edited by Jacques J. Rozenberg, 49-67. Lewiston, Queenston, Lampeter: Edwin Mellen, .2003 ואני אף מלמד קורס באיגניקה באוניברסיטה העברית, כך שהנושא לא זר לי. האיגניקה איננה בהכרח שורש כל רוע. בהרצאתי הזכרתי את הראיון שגאלטון נתן ל­Jewish-Chronicle, בו הוא אומר שהאיגניקה לעצמה איננה "בלתי מוסרית" אלא "אל­מוסרית".
הנאצים אינם הראשונים שנתנו לאיגניקה פירוש חברתי ­רפואי נורא, אף כי הם "הצטיינו" בזוועתיות המעשים שעשו, כביכול, בשם האיגניקה. ראה חוקי ההגירה והאפליה הגזעית, וכמובן הכליאה והעיקור של "סוטים חברתיים" ­כולל הרבה חולי נפש­ בשנות העשרים בארה"ב. האיגניקה הייתה מקובלת בהרבה חוגים מתקדמים, דמוקרטיים וליברליים, וכמובן מדעיים, בשלושים השנים הראשונות של המאה העשרים. במהלך שנות העשרים ושנות השלושים הייתה התפכחות מן הלבוש שלבשה האיגניקה, בעיקר בין המדענים, מן הניצול של פוליטיקאים שרצו לדחוף את ענייניהם הכלכליים ­חברתיים. 
הרבה מן הרופאים, מחנכים ומדענים ביישוב היהודי בארץ ­ישראל קיבלו את חינוכם בגרמניה בעשורים הראשונים של המאה העשרים. האיגניקה הגרמנית של שנים אלה, אף על פי שאיננה מקובלת עלינו במבט לאחור, הייתה בגדר מדע טהור, בשילוב עם רגישות חברתית מתקדמת. זר ודוחה כפי שנראים לכם הדברים מנקודת השקפתכם היום (ואני מבין שגם תפיסת עמותתכם לעניין האישפוז והטיפול הפסיכיאטרי איננה מקובלת על כל בעלי המקצוע ­אבל איני מומחה בתחום זה), יש לראות את הדברים בהקשר של התפיסות המדעיות, והחברתיות של התקופה. נכון שה"איגניקה" הנאצית צמחה על הקרקע של האיגניקה של אותה תקופה, או כפי שהיא נקראה בגרמניה "היגיינת הגזע". נכון גם שהתנועה הציונית צמחה על הקרקע של התפיסות החברתיות והמדעיות של גרמניה בסוף המאה התשע ­עשרה ותחילת המאה העשרים, אבל כשם שאסור למדוד את המפעל הציוני לאור מדיניות הכיבוש הנוכחית כך אסור לשלול את התנועה האיגנית לאור הזוועות הנאציות (ואני מצטער על הצורך האכזרי להעמיד זה מול זה שני עניינים שונים כל כך באופיים). 
בעיות של מניעת הולדתם של פרטים שיחידים או החברה רואים בהם סטיה ו/או מעמסה לא נעלמו מן העולם אחרי מלחמת העולם השנייה. הן קבלו תוקף משנה בימינו, עם העלייה לתודעה של שיטות ההנדסה הגנטית והאפשרויות הגנוזות בהן. החרמת האיגניקה, והכרזה על שיקולים איגנים או אלה של היגיינת­ הגזע כאילו מדובר רק ב"תורשת האדם" הם לגבי דידי טאטוא הבעיות מתחת לשולחן. יש חשיבות רבה דווקא להמשיך ו"לקרוא לילד בשמו", אבל בה בעת להדגיש את ההתפתחויות שחלו בתפיסותנו לגבי המשמעויות של הדברים. הדגשתי בהרצאתי, למשל, את השינוי בגישה של "טובת הפרט" לעומת "טובת הכלל" ­ בעוד שלראשון יש כיום קדימות בחשיבה (לא של כולם ולא תמיד), הייתה קדימות ברורה לשני בראשית המאה העשרים. הדבר נכון לגבי האיגניקה ונדמה לי שגם לגבי פסיכיאטריה.  מקריאה בחוברת ששלחת לי וממכתבך, חוששני שאתם אינכם מוכנים לשקול דברים בהקשר של התפתחות לאורך זמן. לפי תפיסתי, לכך יכולות להיות השלכות הרות אסון לא פחות מאשר אלה שהביאו למעשים שכולנו סולדים ומסתייגים מהם בכל פה.
רפאל פלק

תגובה
קו משותף בין הפסיכיאטריה לתורת השבחת הגזע ­האגיניקה­ הוא שהן "חזקות על חלשים". האבחנה הכמו ­מדעית ניתנת רק לגבי החלש, אותה קבוצה חברתית שניתן לחוקק בעניינה חוקים מפלים, דבר המאפשר את רדיפת, כליאת ו"אבחון" חבריה. בתקופה הנאצית פרקטיקה זו אפשרה רדיפת "הומוסקסואלים", "סכיזופרנים", ו"יהודים". הזמן שחלף ראה את קבוצות ההומוסקסואלים והיהודים זוכות לכוח פוליטי ומחלצות עצמן מרדיפה זו. נשארו רק ה"סכיזופרנים".
בבסיס תורת השבחת הגזע עומדת השמדת החלש ­פוליטית בשל שיקולי חסכון עלויות רפואיות ובריאות האומה. פרופ' פלק מנסה להסתיר את תמיכתו באגיניקה באומרו שהוא רוצה לדבר באופן אמיץ ונייטראלי על אנשים לא רצויים (-שזוהי לדעתי שטות לוגית, ­ברגע שאתה מדבר על אנשים לא ­רצויים אתה עושה הערכה, זו משמעות המילה "לא ­רצוי"). הטריק הרטורי בו משתמש פרופ' פלק הוא באומרו שבזמן הישן איגניקה נומקה "לטובת החברה" וכיום "לטובת הפרט". אך מיהם "הפרט"? אלו הם ההורים והמשפחות, אלו שהיוו מאז ותמיד את "החברה" אותה הם יוצרים ומרכיבים. לכן דברי פרופ' פלק הם פשוט אפליה ולא יותר! 
טריק רטורי זה הוא בדיוק זה שבו השתמש המשטר הנאצי ­ שהרי היטלר נתן את הסכמתו להתחלת הרציחות על סמך פניה לרופא מצד אב לילד בעל ליקויים ביולוגיים, שביקש להמיתו. גם התאחדות הפסיכיאטרים האמריקנית כשהחליטה בחיוב, בשנת 1942, על התחלת הרציחות בארה"ב השתמשה בתירוץ של ילד קטן בעל ליקויים שהוריו מבקשים להמיתו. גם הפסיכיאטרים הגנטיים כיום מכירים בכך שהציבור מקשר את פעולותיהם למעשי הנאצים! ראו:
& "written informed consent in psychiatric genetics"
"attitudes towards psychiatric genetics in the general population
in: American Journal of Medical Genetics, Vol.96, No.4, August 2000, p.541-2  

אלה לא היו הפוליטיקאים שנזקקו למדענים, אלא המדענים לפוליטיקאים

פרופסור פלק מבקש לשכנע אותנו כי "במהלך שנות העשרים ושנות השלושים הייתה התפכחות מן הלבוש שלבשה האיגניקה, בעיקר בין המדענים, מן הניצול של פוליטיקאים שרצו לדחוף את ענייניהם הכלכליים ­חברתיים". התיעוד ההיסטורי מצביע על תמונת מצב הפוכה, כפי שניתן להתרשם מהדיווח בעיתון 'הארץ' מתאריך 20.4.1942 (בתמונה למעלה) על החלטת אגוד הפסיכיאטרים בכנס הארצי השנתי שלהם בתל אביב: "לכונן ועדה מיוחדת לשם הכנת הבעיות המעשיות המתאימות כדי להשפיע על קיום בריאותם של הדורות הבאים". הדיווח המלא יותר של הכנס, המובא ב'הרפואה' ביטאון התאחדות הרופאים העברית (כרך כ"ה, תש"ג, עמ' ´1), מפרט כי הועדה "תפנה אל המוסדות המוסמכים בדבר הכנות למפקד ­בדיקה ביולוגי­ תורשתי בארץ שיקיף את כל האוכלוסים, על ידי פתיחת כרטיסיה שתרשום את היחיד ואת שלשלת היוחסין שלו" ומטרתו "ע"י קידום אמצעים אויגאנים אפשר יהיה לצמצם את התוצאות למחלות ולעזרה סוציאלית".  
היו אלו המדענים שנזקקו לפוליטיקאים!