תום סאס: טירופי הושיע אותי, הטירוף והנישואים של ווירג'יניה וולף, פרק ראשון מספר בשלבי תרגום  |  
דף הבית >> Kfia11FAQ
 

 

סרוטנין ודיכאון. אי קשר בין הפרסומות לספרות המקצועית

 פורסם ב'כפיה' מס. 11, עיתון עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית (ע"ר), יוני (07)  

 

בארה"ב סמים פסיכיאטריים "אנטי-דיכאוניים" מסוג SSRI מוצגים בפרסומות כמיועדים לשיווק ישיר לצרכן. קמפיינים מוצלחים אלו לפרסומות נסובים בעיקר סביב הטיעון שה-SSRI מתקנים אי איזון כימי הנגרם בשל מחסור בסרוטנין.
לדוגמא, 'זולופט' (סרטראלין) היה התרופה השישית בדירוג התרופות הנמכרות ביותר בארה"ב ב-2004, עם הכנסה של למעלה מ-3 ביליון דולר, מכירות שבעיקרן מסתמכות על קמפיין הפרסום של 'זולופט' שנקלט היטב בקרב האוכלוסיה. מחקר הראה שפרסום של סמי SSRI שונים הרחיב את היקף שוק הסמים ה"אנטי-דיכאוניים" וכי SSRI הם כעת בין הסמים רבי

עוד בנושא:
The U.S. Psycho-Pharmaceutical -Industrial Complex:
As mental illness has become profitable, we are seeing more of it


קוד דה-וינצ'י והפרכת תיאורית אי איזון הסרוטנין

Study: Media perpetuates unsubstantiated chemical imbalance theory of depression
המכר בפרקטיקה הרפואית. גם בישראל מנסים תועמלנים מטעם לקדם את הקונספציה ואת חלוקת הסמים הפסיכיאטריים לכל. עיתון 'הארץ' פירסם שני מאמרים בעמוד המערכת שלו שבהם
וזכורה לכולנו כתבת יחסי הציבור הנלהבים שערך מוסף עיתון 'הארץ' לסם הפסיכיאטרי ה"אנטי-דיכאוני" 'סרוקסט'.
בהתחשב בטבעם מרובה הפנים של דיכאון וחרדה, וחוסר חד-משמעיות הטבוע באבחנה ובטיפול הפסיכיאטרי, כמה תהו האם ההספקה ההמונית של ה-SSRI היא התוצאה של חברה שעברה מדיקליזצית יתר, המעונינת לשים תווית על דברים שהם חלק טבעי של המצב האנושי. 
בדיוק על דיעות כאלו מנסות חברות תרופות לגבור במסעי הפירסומות שלהן. לדוגמא, פרסומות הטלוויזיה של הסם ה"אנטי-דיכאוני" 'זולופט' של חברת פפייזר מצהירה כי דיכאון הוא מצב רפואי חמור שיכול להיות שנוצר מאי איזון כימי וכי 'זולופט' פועלת לתיקון אי איזון זה. מסעות פרסום אחרים של סמים "אנטי-דיכאוניים" מסוג ssri טוענים גם כן כי דיכאון מקושר לחוסר איזון במוליך העצבי סרוטנין, וכי SSRI יכולים לתקן אי איזון זה. השאלה העולה מכל אלה היא: האם הטענות המושמעות בפירסומת ה-SSRI תואמות את העדות המדעית.

למעלה ולמטה
פרסומות צפון אמריקניות לסמים ה"אנטי-דיכאוניים"

מתי הומצא הקישור בין רמת הסרוטנין בגוף לדכאון?
ב-1965, ג'וזף שילדקראוט העלה היפותזה כי דיכאון קשור לרמות נמוכות של נורפינפרין ("The catecholamine hypothesis of affective disorders: a review of supporting evidence"), ומחקרים מאוחרים יותר העלו תיאוריה שסרוטנין הוא המוליך העיצבי בו מדובר. בשנים שלאחר מכן היו נסיונות רבים לזהות שינויים נוירוכימיקליים, נסיונות שניתן לחזור עליהם שנית, במערכת העצבים של חולים שאובחנו כדיכאוניים. למשל חוקרים השוו רמות של מטבוליטים של סרוטנין בנוזל עמוד בשדרה של חולים אובדניים המאובחנים בדיכאון קליני ל'קבוצות בקרה', אך המחקרים העיקריים מעורבים ונגועים בקשיים מתודולוגיים כגון דוגמיות קטנות ביותר ומשתנים מבלבלים שלא ניתנים לבקרה. בסקירה מהזמן האחרון של מחקרים אלו אמר יו"ר התאחדות הרופאים הגרמנית "קישורים שדיווחו עליהם של תת קבוצות של התנהגות אובדנית (כלומר נסיונות התאבדות אלימים) עם רמה נמוכה של ריכוזי CSF-5HIAA (=סרוטנין) צפויים להציג תרגומים מוקדמים משהו של ממצאים ממחקרים בעלי מתודולוגיה לקויה". נעשו גם נסיונות לגרום דיכאון ע"י הורדת רמת הסרוטנין. אך למחקרים אלו אין תוצאות קבועות. בצורה דומה חוקרים מצאו שעליות עצומות בסרוטנין המוח, אליהן הגיעו במתן מינון יתר של L-tryptophan היו לא יעילות בהקלת דיכאון.
מחקר מדע עצבי בן זמננו נכשל לאשר כל קרע סרוטונרגי בכל מחלת נפש, ולמעשה סיפק עדות נגד משמעותית להסבר בדבר חוסר מוליך עצבי פשוט. המדע העצבי המודרני לעומת זאת, הראה שהמוח הוא מסובך להפליא ושאנו ממעטים להבינו. בזמן שהמדע העצבי הוא מדע שטח המתקדם במהירות הרעיון שמחקרים יכולים אובייקטיבית לזהות "חוסר איזון כימי" ברמה המולקולרית אינו הולם את המצב הקיים. למעשה אין כל איזון כימי אידיאלי מבוסס מדעית של סרוטנין, שלא לדבר על אי איזון המאובחן פתולוגית. השוואה בין הממצאים העדכניים המרשימים של מדע עצבי כתמיכה בהיפותזת הסרוטנין היא טעות.
מהו ההגיון השקרי של התיאוריה?
בשל היעדר כל הוכחה ישירה לחסרון בסרוטנין במחלת נפש, היעילות הנטענת של ה-SSRI מוצגת לעיתים קרובות כתמיכה עקיפה בהיפותזת הסרוטנין. אך זהו קו טיעון ex juvantibus (כלומר- הנמקה "לאחור" כדי להניח הנחות לגבי מקור מחלה בהתבסס על התגובה של המחלה לטיפול) שמבחינה לוגית הוא בעייתי - העובדה ש'אספירין' מרפא כאבי ראש אינה מוכיחה שכאבי ראש נגרמים בשל רמות 'אספירין' נמוכות במוח. חוקרי סרוטנין מהמכון הלאומי בארה"ב של מעבדות בריאות הנפש של מדע קליני קבעו בבירור "היעילות המוצגת של SSRI לא ניתן להשתמש בה כהוכחה ראשית לליקוי סרוטונרגי בפתופיזיולוגיה של מחלות אלו". התקפות של הנמקה "לאחור" נעשית אף יותר בלתי סבירה כשלוקחים בחשבון מחקרים אחרונים המפקפקים אף ביעילות ה-SSRI. בהסתמך על חוק חופש המידע חוקרים קיבלו גישה לכל המחקרים הקליניים של ה"אנטי-דיכאוניים" שהוגשו לרשות המזון והתרופות האמריקנית (FDA) ע"י חברות התרופות, לאישור התרופה. כשנסקרו המחקרים שפורסמו ואלה שלא פורסמו, מחקרי הפלאצבו עקבו ב-80% אחר תגובת האנטי-דיכאוניים. 57% ממחקרים אלו שמומנו ע"י תעשיית התרופות לא הראו שינוי מובהק סטטיסטית בין "אנטי-דיכאוניים" ופלאצבו אינרטי. מחקר עדכני יותר טוען שתוצאות אלו מנופחות בהשוואה לניסויים בהם משתמשים בפלאצבו אקטיבי. יעילות צנועה זו לתגובות פלאצבו גבוהות בצורה קיצונית אינן נראות בטיפול של חוסרי-איזון שנחקרו היטב, כגון מחסור באינסולין, ומטילות ספק בהיפותזת הסרוטנין.  

 

איך התחילה אופנת הסמים האנטי דיכאוניים?
ב-1971, כאשר ה-LY110141 - ההרכב שנעשה 'פרוזאק' - פותח, דיכאון היה נושא שכמעט לא נדון בציבור ו"אנטי- דיכאוניים" הוגבלו בעיקר למחלקה הפסיכיאטרית. אנשים פנו לרופאי המשפחה שלהם עם 'חרדה' ו'עצבים'. מרגיעים כוואליום היו קרוב לוודאי התשובה.
אלי לילי, החברה מאחורי 'פרוזאק', ראתה בתחילה עתיד שונה לחלוטין לסם החדש שפיתחה. הוא נוסה כטיפול בלחץ דם גבוה, שהצליח בכמה חיות אך לא בבני אדם. Plan B היתה חומר נגד השמנה, אך גם זה לא החזיק מעמד. כשנוסה החומר על פציינטים "פסיכוטיים" ואלו שאושפזו עם דיכאון, ל-LY110141 - שכעת נקרא 'פלואוקסטין' - לא היה כל יתרון נראה לעין, ועם כמה מהפציינטים מצבם אף הורע. לבסוף, אלי לילי ניסתה אותו על 'דיכאוניים' קלות. חמשה מתנדבים ניסו זאת, כל החמשה התעודדו. ב-1999, הסם סיפק לאלי לילי יותר מ-25 אחוז מהכנסותיה בגובה 10 ביליון דולר.
'פלואוקסטין' נמסר ל'אינטרברנד', (Interbrand) החברה המובילה בעולם להטבעת שמות (סוני, מיקרוסופט, ניקון, נינטנדו) לשם יצירת זהות. השם 'פרוזאק' נבחר בשל האנרגיה והמרץ (=zap) שבו, זה נשמע פוזיטיבי, מקצועי, מהיר, proey, zaccy. הוא שווק בפורמולה שקל-לרשום-אותה של 'גלולה אחת, מנה אחת לכל' והוא הופיע כשמקצוע הרפואה והמדיה היו שטופים בסיפורי זוועה על התמכרות 'ואליום'.
'פרוזאק' תפס חברה שהיתה במצב הרוח לקלוט אותו. קמפיינים לאומיים (שנתמכו ע"י אלי לילי) העירו את תשומת לב רופאי המשפחה והציבור לסכנות שבדיכאון. אלי לילי מימנה 8 מיליון ברושורים ("דיכאון: מה שאתה צריך לדעת") ו-200,000 פוסטרים. "אנטי-דיכאוניים" קודמים היו רעילים ביותר, קטלניים אפילו במינון יתר והיו להם תופעות לוואי אחרות מגעילות. 'פרוזאק' נדחף כבטוח לחלוטין, שיכול להיבלע ע"י כולם. זה היה סם הפלא, התשובה הקלה, מעורר אינסטנט, מכרה זהב ניורולוגי. כשיום ההשקה בא הפציינטים כבר ביקשו אותו בשמו.
עשרים שנה מאוחר יותר, 'פרוזאק' נשאר ה"אנטי-דיכאוני" נרחב התפוצה ביותר בהיסטוריה, ורבים חשים שהם חבים את חייהם לו. הוא נרשם לטיפול בדיכאון, הפרעה אובססיבית כפייתית, הפרעת חרדה, הפרעות אכילה, והפרעה קדם וסתית.
באופן מוזר, דיכאון הגיע למימדי מגיפה. כסף והצלחה אינם מהווים מגן: סופרים, בני מלוכה, כוכבי רוק, סופרמודלס, שחקנים, מנהלי תיווך לכולם יש אותו. מחקרים מציעים כי באמריקה הדיכאון יותר מהכפיל עצמו בין 1991 ו-2001. לפי ארגון הבריאות העולמי ב-2002 דיכאון הוא המוגבלות המובילה עולמית, שני רק למחלות לב.
קשקוש ביולוגי מחליף קשקוש פסיכולוגי
סרוטנין לא היה מוכר דיו לפני 20 שנה. כעת אם תשאל אדם מה זה, הוא/היא יאמרו לך שהוא קשור לאושר... שרמות נעשות נמוכות אצל אנשים מדוכאים...ש'פרוזאק' מעלה אותן...כך גם שוקולד...או אירובי...אולי יוגה...
חוץ מכך שאין זה נכון בדיוק. או שהועמד במבחן פעמים רבות. ושעדיין יש להוכיח זאת. לדברי דיוויד הילי, פרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת קרדיף ומחבר "תנו להם לאכול פרוזאק", זה קשקוש-ביו טהור. הילי למד במשך עשור את המוליך העצבי סרוטנין אצל אנשים מדוכאים ומצא מעט מאוד עדות לתמוך בתיאוריה של 'אי איזון כימי'.
"הרעיון קודם בשנות השישים", הוא אומר, "והאדם מאחורי הרעיון, ג'ורג' אשקרופט, חזר בו מאוחר יותר. בזמנו זה נראה פשטני, כיום זה נראה מאוד נוח. יש בך משהו שהוא ברמה נמוכה שזקוק לתיקון. זה הופך אותך לשמח יותר לקחת תרופה" (ראו את ברוק שילדס שתיארה כ"מנחם" לגלות שהדיכאון שלה "היה קשור ישירות לתזוזה ביוכימית")
'פרוזאק' הוא מעכב לקיחה מחדש בררנית של סרוטנין. סמים "אנטי-דיכאוניים" קודמים - טריציקלים - עבדו על שלושה מוליכים עצביים המשויכים למצב רוח (סרוטנין,דופאמין, נוראדרנלין) היכן ש'פרוזאק' רק מתרכז באחד: סרוטנין.
"הרעיון הוא שזה היה צעד גדול קדימה עבור 'פרוזאק' לבחור רק את הסרוטנין, אלא שזו רק היפותזה" אומר מלקולם לאדר, פרופסור לפסיכופרמקולוגיה קלינית. "אין כל מדע מאחורי זה".
הרעיון שרגשות נשלטים ע"י רמות סרוטנין הוא פשטני ביותר ועובד גם בדיוק בכיוון ההפוך (כלומר שרגשותינו, רמות הדחק שלנו משנות את כימיית המוח, כך שזו דרך דו סיטרית). גורמים חשובים אחרים התורמים לדיכאון כוללים נסיון חיים, היסטוריה משפחתית, הורמונים ודיאטה. יחד עם זאת, התיאוריה שעליה חוזרים לעיתים קרובות של 'אי איזון כימי' (הבעיה אינה בנו, אלא בנוזלי הגוף היקרים שלנו) מקודמת מעל אתרי 'דיכאון' בבעלות חברות התרופות ובפרסומות.
היש הוכחה לקשר בין סרוטנין לדיכאון?
למרות ש-SSRI נחשבים כ"אנטי-דיכאוניים" הם אושרו ע"י ה-FDA לטיפולים ב-8 אבחנות פסיכיאטריות שונות, החל מהפרעת חרדה חברתית עד להפרעה אובססיבית כפייתית. כלומר כדי שהיפותזת הסרוטנין תהיה צודקת, כפי שהיא מוצגת לציבור כיום, ויסות הסרוטנין צריך להיות הסיבה (והתרופה) לכל אחת מהפרעות אלו. זה אינו מתקבל על הדעת, ואיש לא הציע עד כה תיאוריה הגיונית המסבירה כיצד אי נורמליות עצבית כימית אחת משוערת יכולה להתבטא בצורות התנהגויות רבות ושונות כל כך זו מזו.
חשוב לבדוק מה לא נאמר בספרות המחקרית. אין כל מחקר (שבוקר ע"י רופאים) שניתן לצטטו כתומך בטענת חוסר סרוטנין באיזושהי מחלת נפש, אך יש מחקרים רבים המציגים עדות נגד. אפילו המדריך הדיאגנוסטי למחלות של התאחדות הפסיכיאטרים האמריקנית אינו רושם את הסרוטנין כסיבה לאיזושהי מחלת נפש. מדריך הפסיכיאטריה הקלינית של הוצאת הספרים הפסיכיאטרית האמריקנית מתייחס לתיאוריות חוסר הסרוטנין כהשערה לא מבוססת, ואומר "נסיון נוסף לא אישר את השערת חוסר המונואמין".
למי מיועדות הפרסומות?
כדוגמא אחת, המידע הרשום על 'פרוקסטין', שהוא סם SSRI טיפוסי, קובע "היעילות של 'פרוקסטין' בטיפול של הפרעת דיכאון מג'ורי, הפרעת חרדה חברתית, הפרעה אובססיבית כפייתית, הפרעת פאניקה, הפרעת חרדה כללית, PTSD, נטען שהיא קשורה לפעילות סרוטנרגית בפוטנציה במערכות העצבים הראשית שנוצרת כתוצאה מעיכוב בנטילתו מחדש העצבית של הסרוטנין. מחקרים בבני אדם בהם השתמשו במינון קליני רלוונטי הדגימו ש'פרוקסטין' חוסם את נטילתו של סרוטנין בטסיות דם אנושיות". במילים אחרות, המכניזם של פעולת ה'פרוקסטין' לא בוססה בצורה החלטית ונשארת לא מאושרת והשערתית (המידע המרשמי טוען שהיעילות של הסם "משוערת כקשורה לפוטנציאל של פעילות סרוטנרגית"). למרות שיש הוכחות ש'פרוקסטין' מעכב את הלקיחה מחדש של סרוטנין, משמעות תופעה זו בשיפור סימפטומים פסיכיאטריים אינה ידועה, ונתונה לויכוח מתמיד. חשוב מכל, המידע המרשמי אינו מזכיר חוסר סרוטנין באלו שקבלו 'פרוקסטין', כמו גם אינו טוען ש'פרוקסטין' מתקן אי איזון של סרוטנין. בניגוד לכך, הפרסומות ל'פרוקסטין' מציגות טענות שאינן נמצאות בתווית זו שאושרה ע"י ה-FDA.
היפותזת הסרוטנין מוצגת באופן טיפוסי כאמונה מדעית קולקטיבית, כמו למשל בפרסומת ל'זולופט' הטוענת שבהתייחס לדיכאון "מדענים מאמינים שהוא יכול להיות קשור עם חוסר איזון של כימיקל במוח הקרוי סרוטנין".
ישנו גוף ראיות מדעי גדל והולך המטיל ספק בהיפותזת הסרוטנין, וגוף זה אינו בא לידי ביטוי בפירסומות. במיוחד פרסומות SSRI רבות ממשיכות לטעון שמכניזם הפעולה של SSRI הוא זה של תיקון אי איזון כימי, כפי שנטען בפרסומת ל'פרוקסטין' הטוענת "עם טיפול מתמשך, פאקסיל יכול להחזיר את האיזון של הסרוטנין". אך, כפי שכבר הוזכר קודם לכן, אין כל דבר שכזה כ"איזון" סרוטנין המבוסס מדעית.
 

 

ג'פרי ר. לאקאסא שמאל, וג'ונתן ליאו
מחברי המאמר המצויין למטה פנו ל-FDA כדי שיגיב על טיעוני הסרוטנין המועלים בפרסומות ל"אנטי-דיכאוניים". עמדת מנהל התרופות האמריקני לגבי אי האמת בפרסומי חברות התרופות בנוגע לאיזון הכימי של המוח עם סרוטנין בוטאה בדו"אל שנשלח לאחד ממחברי המאמר כך: "דאגתך בהתייחס לפרסומות מעלה נושא מעניין, בהקשר לתוקפן של הצהרות רדוקטיביות. בהצהרות אלו נעשה שימוש כנסיון לתאר את המכניזם המשוער של פעילות מוליך עצבי לאותו חלק מהאוכלוסיה המתפקד ברמת קריאה של כיתה ו'". זו גישה מוזרה האומרת שאמת והסבר פשוט אינם יכולים לגור בכפיפה אחת. יש גישות אחרות, קחו לדוגמא את ספר הלימוד 'רוקחות נפשית בסיסית' הקובע "עד כה, אין כל עדות ברורה ומשכנעת שחסרון מונואמין אחראי לדיכאון. כלומר, אין כל חסרון מונואמין "אמיתי"". בדיוק כמו פרסומות חברות התרופות זהו הסבר שקל להבינו, אך הוא מצייר תמונה שונה לחלוטין בנוגע להשערת הסרוטנין.

מבוסס על מאמרם של ג'פרי ר. לאקאסא וג'ונתן ליאו
שהופיע ב-PLos.Medicine ,Vol.2 ,Issue12 ,December 2005
ומאמרה של אנה מור שהופיע ב-Observer, May 13, 2007
פורסם ב'כפיה' מס. 11, עיתון עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית (ע"ר), יוני 07'

 

 

 








 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page
כל הזכויות שמורות עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית (ע"ר) ©
[חזור למעלה]          [הוספה למועדפים]          [מפת האתר]          [יצירת קשר]
עיצוב וביצוע: חיפושית מולטימידיה
לייבסיטי - בניית אתרים