בחודש יולי פרסם 'הארץ' ממצאי מחקר ראשון מסוגו שנערך בידי הפסיכיאטר איגור סלנגיק, ממתקן הכליאה הפסיכיאטרי 'שער מנשה' בנושא כליאתם (אשפוז פסיכיאטרי כפוי) של זקנים דמנטיים (סניליים) באוכלוסייה הערבית בישראל. מסתבר שבהשוואה לאוכלוסייה היהודית משפחות ערביות מסרבות לכלוא את זקניהן במתקני כליאה פסיכיאטריים ומעדיפות לטפל ולהחזיקם בבית. הפסיכיאטר סלנגיק מצר על נתון זה ורואה בו עדות שלילית להשפעות המסורת והדת, שני הנימוקים אותם ציינו הנחקרים הערביים כמחייבים אותם מצפונית ומוסרית למתן טיפול לזקן בביתו, והוא מביע תקוותו כי המציאות תשנה את התייחסות החברה הערבית לנושא וכי זו תחקה את נוהגי החברה היהודית ושבעתיד נזכה לראות הרבה יותר ערבים כלואים במתקני כליאה פסיכיאטריים.
מחקר זה מאשר את הנחת היסוד שעליה מבססת 'עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית' את בקורתה על המערכת הפסיכיאטרית: הכליאה הפסיכיאטרית ברוב המכריע של המקרים היא חלק – ויש שיאמרו "כלי נשק" – ביחסי הכוח שבתוך המשפחה, כשהיוזמה לכליאתו במתקן כליאה פסיכיאטרי של בן המשפחה ה"מטריד" או "מבייש" אותה משקפת את הערכים הפוליטיים של סביבתו יותר מאשר מעידה על "מחלתו" ומידת מסוכנתו לעצמו או לזולתו, הנימוקים הקבועים בחוק לכך. המשפחה הישראלית ה"טיפוסית" עקורת השורשים ונטולת המחויבות הדתית להכרה בזכותו של כל אדם לחיים אוטונומיים משלו מיהרה לאמץ לעצמה סטנדרטים מעוותים של נוחות אישית, סטנדרטים המאפשרים למשפחה לפטור עצמה ממחויבותה לבני משפחה המעיקים עלייה בהתנהגותם ע"י כליאתם בבתי משוגעים. אופייני הדבר שהאוכלוסייה האורתודוקסית בישראל למשל ממעטת משימוש בנשק הכליאה הפסיכיאטרי כדרך לפתרון בעיות משפחתיות. עצם יוזמת המשפחה לכליאת אחד מבניה היא תנאי מספק למערכת הפסיכיאטרית.
גם סימני המחלה של הקשיש הדמנטי בהם נוקב המחקר: "התערטלות בפומבי, הטלת מים ברחוב, או הטרדה מינית" מביישים ומעיקים ככל שיהיו עבור המשפחה וסביבתו, אינם עילה לכליאה. אופייני הדבר שבמקום לשבח קהילה מסורתית הרואה בטיפול בבניה בביתם-הם ערך עליון הפסיכיאטר סלנגיק ופסיכיאטרים אחרים מצרים על כך שהיא מסרבת להסיר מעליה עול מצפוני וחוב מוסרי זה ואינה זורקת אותם לידי המערכת הפסיכיאטרית. קשה לראות איזו תועלת טיפולית מוצא הפסיכיאטר סלנגיק בכליאתם של זקנים שכל "חטאם" הוא באפשרות שיביישו את משפחותיהם כפי שתואר לעיל. קל לראות את התועלת הכלכלית עבור המערכת הפסיכיאטרית מתפוסה מלאה של מיטות מתקני הכליאה. במקום לפעול לכליאתם הפסיכיאטרית של זקנים כצעירים, כפי שנעשה עד כה בישראל תוך התעלמות עקבית אטומת לב ומכוונת מהתוצאות ההרסניות והנזק הנפשי והגופני הנגרם להם עקב כך, ראוי לעזור למשפחותיהם בכסף ובכוח אדם כדי לעודדן להשאירם בבתיהם, היכן שיוכלו להמשיך לחיות את חייהם בחירות ובכבוד, הרחק מידיה של המערכת הפסיכיאטרית.
