|
עלה תאנה
האם עישון קנביס הוא פעולה תרפויטית שנויה במחלוקת שהמחוקק הישראלי עדיין מתעקש לאסור אותה או שמדובר בחומר מזיק הגורם למחלה הפסיכיאטרית 'סכיזופרניה' בעיקר אצל בני נוער?
דיווחים פסיכיאטרים לגבי האפשרות השנייה מתפרסמים כדבר שבשגרה בעיתונות אך בסוף נובמבר 2002 הויכוח בישראל קיבל תפנית פוליטית. 'הארץ' פרסם מאמר של דן גולדנבלט, מועמד מס. 2 מטעם מפלגת 'עלה ירוק' החוזר על הטיעון כי האיסור על הקנביס הוא חברתי גרידא ויש לבטלו וכי תועלתו התרפויטית של הקנביס זוכה להכרה ממסדית גוברת. במכתבי התגובה למערכת קובע הפסיכיאטר אבי שופמן מהמוסד הפסיכיאטרי 'איתנים' בירושלים, בהתבסס על ניסיון עבודתו רבת השנים עם נוער, כי "החשיש גורם למחלות נפש".
עלה ירוק מצהירה על עצמה במשפט הפותח את מצע הבחירות שלה כ"מפלגת בריאות"
עוד בנושא:
מילות הסיכום של רשימה זו הן: "מה לדעתכם ישנה את ממצאי המחקרים הפסיכיאטריים המוצאים קשר בין קנביס וסכיזופרניה? הרגע שבו הקנביס ילך בעקבותיהם של הקוקאין האקסטזי, ולאחרונה גם ההרואין, כלומר כשהמחוקק ישתכנע להפקיד בידי הפסיכיאטרים את היכולת להחליט איזה סם ניתן לשווקו מסחרית כמותג רפואי פסיכיאטרי."
אתר ynet מדווח ב-30/07/2007 על "גיא
(26) לוקה בתסמונת טורט – הפרעה עצבית המתבטאת בביצוע פעולות לא רצוניות כפייתיות, וכן מהפרעה אובססיבית כפייתית
(OCD) והפרעת קשב והיפראקטיביות
(ADHD). הוא נבדק על ידי פסיכיאטרים ונוירולוגים, הוגדר כנכה ברמה של חמישים אחוזים ומעלה ומקבל מאז הקצבה חודשית מביטוח לאומי. בגיל 16 ניסה גיא לראשונה לעשן מריחואנה, וגילה כי הסם מרגיע את החרדות ומאפשר לו להתמודד עם המציאות טוב יותר. בנובמבר 2006 אחרי התנהלות ארוכת שנים מול הגורמים הרלוונטים, היה גיא לחולה תסמונת טורט הראשון בארץ שקיבל אישור רפואי לשימוש עצמי במריחואנה (בצילום, האישור הרשמי) – תקדים שסייע בהמשך לחולי טורט נוספים."
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3430870,00.html#n
זאת ועוד:
'ידיעות אחרונות' מתאריך 28.12.07 מתאר בכתבה "באישור משרד הבריאות/חשיפה: כך נראה האתר הסודי שבו מגדלים מריחואנה ברישיון מדינת ישראל" את סיפורו של "האיש היחיד בארץ שקיבל רישיון לגידול ואספקת מריחואנה רפואית" והוא "עוד לא בן 30", וכיצד וממי קיבל רשיון (-'מוסף לשבת', עמ' 15):
"הקשר הרשמי בין "הרוקח" למשרד הבריאות נוצר לפני כארבע שנים. "הרוקח" פנה אל ד"ר יהודה ברוך, היום מנהל בית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל, לשעבר ראש מינהל שרותי בריאות במשרד הבריאות, ובעל "סמכות המנהל לחוק פקודת הסמים", כלומר האיש הממונה בשש השנים האחרונות על הנפקת הרשיונות לשימוש במריחואנה רפואית. "הרוקח" הציג את עצמו וביקש להשתלב בפעילות של המשרד. "יצאתי מד"ר ברוך עם אישור לסייע ל'עמותת הקנביס הרפואי'", הוא מספר...בינואר האחרון עלה הקשר מדרגה. "הרוקח" יזם, הפיק ואירגן כנס קנביס רפואי בבית החולים אברבנאל בבת ים, באישורו ובברכתו של ד"ר ברוך...בעקבות הבקשה ערך ד"ר ברוך דיון עם חברי הוועדה המייעצת לו בנושא מתן הרשיונות...הוחלט לאשר ל"רוקח" לגדל ולספק מריחואנה רפואית...מאז מיסוד היחסים מפנה משרדו של ד"ר ברוך את החולים בעלי הרשיונות אל "הרוקח"." |
|
וכשפנינו לדן גולדנבלט בסוגית קנביס וסכיזופרניה הרי שתגובתו, בהתאם לפאסאד של "מפלגת בריאות" נסמכת כולה על "מה יש לבעלי המקצוע הרופאים לומר בעניין" ושיר הלל לערכו התרפויטי של הקנביס תוך השמצתם של חומרים עישון אחרים: "במחקר משנת 2000 של גודמן וקפיטמן, פסיכיאטרים בעלי שם, נכתב כי מעשני סיגריות שהתחילו את התמכרותם בגיל ההתבגרות הם בעלי הסתברות גבוה יותר לדיכאון בגיל מבוגר. ולפיכך אפשר לומר 2 דברים, או שהשימוש המוקדם בטבק הוא סימן לבאות למחלת נפש או, חמור מכך, שסם חוקי כמו סיגריות מעודד התפתחות של מחלת נפש. אין ספק שכל ממצא כזה שמנסה לקבוע נחרצות קשר יש לו איזה כשל פנימי מובנה בזה שהגורמים שמנסים לבדוק את הקשר בין המריחואנה למחלות נפש תמיד מתעלמים משימוש בסמים אחרים, והבעיה הכי גדולה היא שהם לא מתייחסים לטבק כסם. יש מחקרים שמלמדים על הקנביס כ'סלף הלפ טריטמנט' לחולי פוסט טראומה, זה בודאי עניין של שליטה חברתית."
בהמשך פורש גולדנבלט את משנתה הפסיכיאטרית של 'עלה ירוק': "לגבי הטענה של הפסיכיאטרים כי קנביס מוביל לסכיזופרניה של בני נוער אנו אומרים שהעובדה שבני נוער שהשתמשו בקנביס חלקם מגיע לבעיות נפש כלומר מתבררות אצלם בעיות נפש, המסקנה שלהם היא כמובן מותנית. הנתונים העובדתיים הם נכונים אבל המסקנה מותנית כי או שאנשים שיש להם נטייה למחלות נפש מתחילים להשתמש בסמים מכל הסוגים ואז פשוט אצל אנשים שיש להם מחלות נפש יש אולי שימוש יותר נפוץ בסמים כמו סיגריות ואלכוהול ומריחואנה וסמים אחרים או שהטענה ששימוש במריחואנה מוביל למחלות נפש צריך לבדוק אותה מול הטענה שסיגריות וטבק רגיל מובילים למחלות נפש. מן הסתם הפסיכיאטרים קל להם ונוח להם לבוא ולהגיד שמריחואנה מובילה/גורמת למחלות נפש בעוד סיגריות לא. השאלה היא המסקנה שמוציאים מהתוצאות: יש כאן ניתוח תוצאות מגמתי נגד המריחואנה כיוון שהמריחואנה ידועה בתור צמח בעל פוטנציאל תרפויטי והשליטה של הפסיכיאטרים תיחלש אם הצמח יבוא ויקבל את המקום הראוי לו".
מאחר וברור כי הנימוק התרפויטי משמש את 'עלה ירוק' כתירוץ להכשיר את הקנביס קל לטעות ולראות רק את המניע השקוף שבעמדתם, אך אסור לטעות בהבנת משמעות מצע הבחירות המסוכן לכל ישראלי/ת המעוניין/ת בקידום זכות האדם לבחירה על חייו ומעשיו: 'עלה ירוק' מדגימה לנו מטרה נכונה מסיבות שגויות! המטרה היא לגליזציה של זכות האדם להשתמש בסמים כרצונו, נימוקי 'עלה ירוק' שגויים לחלוטין ועמדת המפלגה היא מופת להימנעות מלקיחת אחריות פוליטית, במילים אחרות פחדנות המובילה את 'עלה ירוק' להסתתר מאחורי סינר הרופאים. מהותה האנטי דמוקרטית של עמדת 'עלה ירוק', המצהירה כי היא משאירה את כל ההחלטות הפוליטיות בידי אליטה של אנשי מקצוע, רופאים, הופכת אותה לחמור המוביל על גבו את אדוניו הרופאים בדרכם להפיכת דעותיהם וקביעותיהם ה"מקצועיות" לחוק מדינה.
אנסה לבחון בצורה עניינית יותר את סוגית הקשר בין קנביס לסכיזופרניה. הטענה הפסיכיאטרית מציינת 3 מרכיבי יסוד במשוואה: נוער/סכיזופרניה/ קנביס-סגריות-זיונים (ראו 'מעריב' 3.12.02 עמ' 11). המנטרה הפופוליסטית והקליטה אותה רוקחים הפסיכיאטרים מנתונים אלה היא: "נוער המאושפז בשל מחלת הסכיזופרניה התגלה במחקרים כמי שצרכו קנביס, סיגריות והזדיינו". אני מציעה קריאה אחרת: דיאגנוזה פסיכיאטרית היא כידוע פונקציה של יכולת הכליאה, מי שקל לכלוא אותו, אצלו מאבחנים הפסיכיאטרים "מחלה". נוער (ועניים) הם קבוצת יעד לכליאה הפסיכיאטרית מהסיבות הנדושות: הם חלשים ועניים ולכן אינם יכולים להגן על עצמם ע"י שכירת סיוע משפטי ראוי וחיים מחוץ לתחום הפיקוח של שרותי הרווחה, ונתונים למרות המשפחה המפקחת ושולטת על התנהגותם. התנהגות שברגע שהיא מקוטלגת בעזרת הדיבה הרפואית של "מחלת נפש" ניתן לעשות לה ד-לגיטימיזציה, כדברי רנטה באאור: "הכוח להגדיר הוא הכוח להגביל". העובדה ש'סכיזופרניה' היא "מחלתם" של קטינים ועניים מתומצתת בקביעה של ירחון ההומור האמריקני MAD על "ההבדל שבין השכן האקצנטרי מהפנטהאוז לסכיזופרן מקומת הקרקע". קראו את דברי הפסיכיאטר חנן מוניץ, מנהל מתקן הכליאה הפסיכיאטרי 'גהה' בספרה של עדנה גחטן "דוקטור אני חולה. ספר המחלות. רופאים בכירים משיבים על על כל השאלות" (95'), בפרק על הסכיזופרניה, עמ' 872 כתשובה לשאלה "מי מועד לפורענות"? "זו מחלה של אנשים צעירים. היא פורצת בסוף גיל ההתבגרות... ושיעוריה גבוהים יותר בשכבות סוציו אקונומיות נמוכות".. מאחר ובני נוער, מדרך הטבע, מתנסים בעישון ובזיונים קל לפסיכיאטרים,שומרי חומות המוסר הציבורי שלנו, לאבחן התנסויות אלו כתוצאה או כגורם - הפסיכיאטרים לא ממש החליטו עדיין, של "מחלתם". על סמך האבחונים הפסיכיאטריים בדבר עישון וזיונים כסימנים ל'סכיזופרניה' של בני נוער אני מציעה את תרומתי הצנועה באבחון פסיכיאטרי משלי הקובע כי אחד הגורמים הבולטים ל'סכיזופרניה' של בני נוער הם פצעי בגרות...
לסיום: מה לדעתכם ישנה את ממצאי המחקרים הפסיכיאטריים האלו? הרגע שבו הקנביס ילך בעקבותיהם של הקוקאין האקסטזי, ולאחרונה גם ההרואין, כלומר כשהמחוקק ישתכנע להפקיד בידי הפסיכיאטרים את היכולת להחליט איזה סם ניתן לשווקו מסחרית כמותג רפואי פסיכיאטרי.
מיכל שרעבי
יזכור בברלין
שמותיהם של 30.161 כלואים פסיכיאטריים גרמניים, קורבנות רצח ההמונים השיטתי הרפואי מ1939 עד 1948 הוקראו בפומבי במשך 3 ימים בברלין בכיכר ויטנברגר, ב- 16,17,18 בדצמבר 2002,
בפרויקט זיכרון והנצחה משותף לארגון הברלינאי LPE Berlin/Brandenburg ולעמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית.
רקע: מ-1939 עד 1948 מספר המוערך כ- 300.000 כלואים פסיכיאטריים גרמנים נרצחו בשיטתיות בידי רופאים ופסיכיאטרים גרמנים. הרציחות החלו במה שקרוי "Aktion T4" שנמשך מ-1939 עד 1941. לפחות 275.000 איש (לפי משפטי נירנברג) נרצחו בזמן שבין 1939 עד 1945, סיום המשטר הנאצי, אך ההריגה נמשכה במתקני הכליאה הפסיכיאטרים הגרמנים בהרעבה שיטתית עד 1948/9 כך שיש לצרף מספר נוסף של 25.000 קורבנות למספר הקורבנות שניתן במשפטי נירנברג. אירוע גרמני ישראלי זה הוא קריאה לראשונה בציבור, 54 שנים לאחר סיום רצח ההמונים השיטתי הרפואי, של הרשימה היחידה המלאה הקיימת של שמות כלואים פסיכיאטרים שנרצחו (בתוכה הרבה ילדים) המאוחסנת בארכיון המדינה הגרמני.
אירוע ההנצחה התקיים בויטנברגפלאץ, אחת הככרות ההומות ביותר של ברלין, בחזית הכלבו היוקרתי KaDeWe השלט שלנו נקשר לאתר הנצחה עליו רשומים שמות 12 מחנות ריכוז (ראו תמונה). התקשורת הגרמנית שסיקרה את היום הראשון לקריאה השתמשה במינוחים הרשמיים לתיאור רציחות הפסיכיאטרים: "המתת חסד" (שהוא מונח נאצי המיועד להסוואת העובדה שמדובר ברצח, ניתן להשוות זאת להגדרת רצח היהודים כ"פתרון סופי") "של חולי נפש" והתעלמה מהמטרות המוצהרות כפי שנכתבו בשלט ועל דוכן הקריאה שלנו. השלט אומר (בעברית ובגרמנית): "יזכור/ קריאה בציבור של שמות קורבנות רצח ההמונים השיטתי הרפואי 1939 1948" ועל דוכן הקריאה נכתב: "לזיכרון אחיותינו ואחינו, הקורבנות הנשכחים של רצח ההמונים השיטתי הרפואי".
בגרמניה קיימת מדיניות לא רשמית של הסתרת שמות הקורבנות מתחום הציבור, ומשפחות הקורבנות עצמן אינן עושות ענין ציבורי מרצח ההמונים הזה בשל הבושה החברתית הטבועה בכינוי הגנאי הביולוגי רפואי "חולה נפש". כך שהקריאה שלנו בת ה 3 ימים היא פריצת דרך בהשבת כבוד האדם של הנרצחים "הקורבנות האנונימיים" כביכול ובעידוד הציבור הגרמני לקחת דוגמא ממאמצינו ולהתחיל לחקור את ההיסטוריה של קרוביהם הנרצחים. במהלך הקריאה נגשו אלינו מספר עוברי אורח וחיפשו ברשימה את שמות קרוביהם שהם תמיד חשדו כי נרצחו במתקני כליאה פסיכיאטריים אך רק כעת, עם הרשימה, קיבלו את ההוכחה לכך. הדרכנו אותם כיצד לפנות לאדם האחראי בארכיון המדינה הגרמני כך שיוכלו לקבל העתק צילומי של התיק הפסיכיאטרי של קרוביהם המוחזק שם (אחד מעוברי האורח האלו שניגש אלינו הזדהה כחבר פרלמנט לשעבר. אני מציינת מקרה זה כדי להדגים עד כמה עמוק מושרשת הבושה החברתית בכל רמות החברה הגרמנית). חלק מהעוברים והשבים, מרביתם יהודים, קראו יחד אתנו את השמות אך לצערנו רוב אלפי האנשים שחלפו בכיכר היו אדישים לאירוע.
השלב השני באירוע הנצחה זה מיועד להתקיים ביד ושם בירושלים.
נטע לויט
פורסם ב'כפיה' מס. 8, עיתון עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית (ע"ר), ינואר 03
|
|
|
|
דן גולדנבלט, מנכ"ל
מפלגת 'עלה ירוק'
|
|
