הכלכלה של האי­ שפיות

בריאן קפלן 
 
1. דוגמא  אדם מטפס לראש מגדל ומתחיל לירות לתוך הקהל. אם ילכד בחיים, גם אם ימחה, אין כל ספק שמישהו ינסה להכריז עליו כ"לא שפוי". ייערכו כמה ניסיונות צולעים למצוא התאמה בין התנהגותו לבין מוחו, אך לבסוף, הנושא יוגדר כך: "אתה חייב להיות לא שפוי כדי לטפס לראש מגדל ולירות לתוך קהל".
כעת, איזו תובנה לשאלה זו מספקת לנו תיאורית הכלכלה? כלכלנים מועטים, בייחוד בתחום ספרות המשפט והכלכלה, לעיתים משמיעים הערות ­אגב על אי שפיות (כמו "כמובן שזה אינו מתייחס לאי שפוייםֹ".. אך האין מעורבים כאן נושאים עמוקים יותר?
2. אי שפיות כנטיות הטרוגניות ביותר מה שבולט לעיני הוא שהתפיסה הפופולארית מגבילה שרירותית את מגוון ההטרוגניות הרציונאלית. אנו יודעים שלאנשים יש מגוון רחב של טעמים: כמה אנשים צונחים צניחה חופשית, בשעה שאחרים לא יבצעו פניות שמאלה במכונית. האם יש משהו בקצוות הקיצוניים של הסקאלה ההופך אותם באיזו שהיא דרך לפחות "רציונאלים" במובן הכלכלי? למה?
3. אי שפיות כ- intransitivity) intransitivity לא שולט-מפקח ישירות על אובייקט מסוים. בהשאלה, התנהגות שלא בשליטה) אדם יכול לחשוב שאלו שאנו משערים שהם לא שפויים מפגינים יותר intransitivities בהעדפותיהם, אך אני מפקפק בכך. "חולי רוח" מצ'ארלס מנסון ועד סטאלין נראים לעיתים כמי שהם החלטיים וחד­ משמעיים באופן יוצא דופן. אם בכלל, נראה שבשעה שאדם הוא transitive באופן בולט אנשים מכנים אותו "אובססיבי" או "מגלומני".
4. אי שפיות כאמונה מוטה שיטתית אפשרות אחרת היא שאי שפיות, במונחים כלכליים, אינה נטייה מוזרה, אלא מערכת אמונות על העולם המוטות בשיטתיות. בכמה מקרים זה סביר באופן מסוים. אך נראה כאילו להרבה אנשים הנחשבים כשפויים לחלוטין יש מערכת אמונות המוטות באופן שיטתי. ללא חשיבות מהן אמונותיו הדתיות של אדם,אני סבור שתאלצו להסכים שכמעט לכל האנושות יש מערכת אמונות המוטות שיטתית. מסקנות מדעיות פחות שנויות במחלוקת ומבוססות היטב ­ מהאבולוציה ועד לגיל כדור הארץ ­ נדחות בידי רוב אוכלוסיית ארה"ב. האם זה הופך אותם ללא שפויים? (אולי ברגע שקבוצת אנשים המחזיקים באותה הטיה שיטתית יוצרים מסה קריטית, אנשים מפסיקים לקרוא להם לא שפויים.. בכל מקרה, נראה כאילו לרוב חולי הרוח הידועים לשמצה יש אחיזה איתנה בעולם שאפשרה להם להוציא לפועל את תוכניותיהם. כפי שחבר אמר לי פעם, הוא יכול היה להסכים לטיעון הגנת האי שפיות ממישהו שניסה לרצוח את אשתו עם קלח חסה, אך כשלאדם היה מספיק שכל להשתמש בסכין...
5. אי שפיות כממריץ או מגבלה ביולוגית יוצאת דופן נניח שחילוף החומרים שלך הוא כזה שאם תאכל עד שתחוש מלא, אתה תהייה שמן בצורה קטלנית. האם זה הופך את ההשמנה למחלה? או שאולי פשוט יש לחך מערכת ממריצים ומגבלות ביולוגית שונה מרוב האנשים? רזון הוא עדיין במערכת האפשרויות שלך, זה פשוט דורש מאמץ רב יותר מאשר מרוב האנשים.
6. אי שפיות במחלת מוח. "אי שפיות היא מחלת מוח" הוא המסר המוחץ שפסיכיאטרים אוהבים לקדם. כפי שזה נראה, יש להצביע על כך שזה נדיר ביותר שהתנהגות לא שפויה ומצב המוח ניתנים להיות מקושרים בדרך זו כך שכל מי שיש לו מצב מוחי איקס שותה יותר  מדי. זה הרבה יותר נפוץ סתם להניח שבשעה שההעדפות של מישהו הן מוזרות מספיק, זה חייב להיות תוצאה של מוחם המשובש, כאילו שמוזרות היא באיזשהו אופן מנוגדת לטבע האדם.
אתם בוודאי ראיתם עשרות תוכניות טלוויזיה המציגות סריקות מוח (או עוד יותר טוב, צבעי טכניקולור מנצנצים המייצגים פעילות מוחית. של אנשים "בריאים" ו"חולים". אך  עדיין לא שמעתי חוקר מוח הדן בבעיות אנדוגניות. מהי הבעיה האנדוגנית? ובכן, אם מצב המוח מתאים להתנהגות לא שפויה, אדם יכול בהגיון לשאול": האם מצב המוח גורם להתנהגות הלא שפויה, או שאולי ההתנהגות הלא שפויה גורמת למצב המוח? התאמה לבדה אינה פותרת במאומה בעיה זו.
ואדם יכול להוסיף: (א. אם כל התנהגות נוצרת ע"י מצב המוח, אז מהי החשיבות שבהצגת ההתאמה בין צבע סגול בדיאגראמה של פעילות מוחית והתשוקה לענות ילדים? האין אדם יכול באותה מידה של קלות התאמה בין צבע צהוב והתשוקה לגורי בעלי חיים? כיצד זה מוכיח שמוח אחד הוא חולה והאחר לא? (ב. אם התנהגות מסוימת גורמת למצבי מוח מסוימים ולא ההיפך, אז מדוע להניח שהתנהגות מוזרה היא פחות סבירה להיות אקסוגנוס מאשר התנהגות קונפורמית?
7. מסקנה אני כלכלן, לא נוירולוג או פסיכיאטר. ועדיין, אני סבור שלכלכלה יש הרבה יותר מה לומר בקשר לאי שפיות השערתית שנוירולוגים, פסיכיאטריים וכו' אינם מבינים. יותר  מכך, אני חושב שאני יודע מה סוג העדויות הניסוייות שהחוקרים זקוקים להן כדי לעשות נימוק בר­ תוקף. אם הם לא מגלים הערכה להבדל בין התאמה וגרימה, למשל, אז איני חושב שאני זקוק לרופא כדי לדעת שמשהו מעוות בצורה חמורה.
מה בדיוק לכלכלה יש לתרום?
ראשית, רוב האי שפיות המשוערת היא לא יותר ולא פחות מהקצוות הקיצוניים של הפצת העדפה עם שונות גבוהה.
שנית, העדפות "לא שפויות" נראות כטרנסיטיביות בדיוק כמו כל העדפות.
שלישית, לכמה מאנשים שאנו משערים כי הם לא שפויים יכולות להיות מערכת דעות המוטה שיטתית, אך כך גם להרבה אנשים הנחשבים לשפויים לחלוטין.
רביעית, רוב הקישורים המבוססים­היטב בין ביולוגיה ו"הפרעות התנהגות" מסתכמות בסופו של דבר בהמרצות או מגבלות לא רגילות.
לסיכום, בשעה שדיסציפלינות אחרות מתייחסות לאי שפיות כתעלומה שיש לפענחה, דרך החשיבה הכלכלית נוטה לתהות מהי התעלומה.

פורסם ב'כפיה' מס. 9, עיתון עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית (ע"ר), אוקטובר 03