|
 זהירות: גלובליזציה
מאז 2001 הואצה המגמה ליצירת כפיה רבה יותר בידי הפסיכיאטריה העולמית.
רשויות חוק רבות בארה"ב, קנדה, ובמקומות אחרים בעולם המערבי, חוקקו חוקים המאמצים כפיה פסיכיאטרית טיפולית של אנשים לא מאושפזים והקלה בהנחיות לאשפוז כפוי עצמו. התפתחות מצמררת ביותר של מגמה זו הוא מעורבותו הברורה של הבנק העולמי בפיתוחו של מסמך יסוד
(Template). גלובלי להספקת 'שירותי בריאות נפש'.
הגוף שלמעשה מפתח מסמך יסוד זה הוא התאגיד (קונסורטיום) הבינלאומי למדיניות ושירותי בריאות נפש, יוזמה הנתמכת בידי הפורום העולמי למחקר בריאות, וממשלות אוסטרליה, הממלכה המאוחדת (בריטניה), וארה"ב וממומן בחלקית ע"י הבנק העולמי (www.world-(mental-health.net מתאם תכנית הבנק העולמי בישראל הוא (לפי אתר האינטרנט) יצחק לוי, המוגדר כ"יועץ מיוחד לבריאות נפש במשרד הבריאות, ירושלים", ואשר בעבר שימש כיועץ משפטי לקופת חולים כללית. יו"ר הקונסורטיום הבינלאומי למדיניות ושירותי בריאות נפש הוא הרווי וויטפורד, המומחה לשעבר לבריאות נפש בבנק העולמי. המומחה הנוכחי לבריאות נפש בבנק העולמי, פלורנס ביינגאנה, היא סגנית יו"ר הקונסורטיום הבינלאומי למדיניות ושירותי בריאות נפש.
זה אולי יראה כעוד תכנית ביורוקרטית לא מזיקה אך זוהי תכנית כלל עולמית למערכת "בריאות
|
עוד בנושא:
The U.S. Psycho Pharmaceutical Industrial complex:
As mental illness has become profitable, we are
seeing more of it
צופית גרנט ו"שבוע פגועי הנפש"
( 09/11/2007, יום שישי)
צופית גרנט מקדמת את "יום פגועי הנפש" פרי יוזמת עמותת 'אנוש', - ארגון המקדם בעיקר תעסוקה לאנשי מקצוע (-עובדות סוציאליות) ודחיפת סמים פסיכיאטריים בכפיה -, דרך הסיפור של אחיה ה"סובל" (-כמובן) מ'סכיזופרניה'. כצפוי מאירוע פרי יוזמת ארגון פטרנליסטי זה, קולו של אחיה של צופית נעלם לחלוטין מהכתבה.
אז יש לנו "יום פגועי הנפש" כאילו מדובר ברגל קטועה ולא באחד מן המופעים המדאיגים של הקפיטליזם ואימפריאליזם.
עוד יום מסכנות שמלטף את האגו ה"פילנטרופי" של יפי נפש ליברלים-בורגנים, ללא כל ביקורת רדיקלית על המסר של "נכי נפש" כהפנמה של מנגנוני בקרה חברתיים דכאניים.
זהו מופע שפוסח על נתח שלם ועיקרי בביקורת הפוסטמודרנית, מקדש את הביו פסיכיאטריה ולא מנסה לפרק את המבנים הכוזבים שבבסיס הפסיכיאטריה המערבית כולה, שתוצאותיה הן שיווק מסיבי של סמים תחת חסות החוק, ושילוב קטלני של פוליטיקה קפיטליסטית=ניאו שמרנית=דתית חשוכה ביחד עם התעשרות של תאגידי ענק התומכים בהם, מייצור מכירת סמים, ופוליטיזציה של "תיאוריות נפש" פסאודו מדעיות. גם כיום כשמרבים להתייחס לקשרים בין הממסד הפסיכו-פרמקולוגי בעיקר בארה"ב ובין האידיאולוגיה של משטר בוש.
|
|
נפש" המדגישה בעדיפות ראשונית את הסמים הפסיכיאטריים ומערכות הכפייה והפיקוח בנוסח מערבי, ולא את האדם ("הצרכן"). בהתחשב בהשפעה המרובה שגופי מסחר בינלאומיים אלה זוכים לה, על חשבון מדיניות ציבור מקומיות, באמצעות הסכמים שהם מתווכים בחשאי (כגון הסכם הסחר החופשי הצפון אמריקני, ההסכמה הכללית על סחר בשירותים, ואזור הסחר החופשי של האמריקות), זוהי התפתחות מעוררת דאגה שמטרתה להחיש את התפשטות הפרקטיקות של פסיכיאטריית הכפייה בנוסח המערב לקצוות תבל. הכחדה תרבותית של חברות שלמות, פתלוגיזציה של כל סוגי דיסידנטיות פוליטית, מגיפה כלל עולמית של הפרעות מוגבלויות נוירולוגיות שנוצרו כתוצאה וודאית מ"טיפולים" פסיכיאטריים קונוונציונאלים כתרופות ומכות חשמל, הם רק חלק מהתוצאות האפשריות של מגמה זו.
קל מאוד לחזות שהשפעה מסוג זה תתפשט לכל היבטי שירותי הבריאות בשל פוטנציאל הרווח העצום המעורב בעניין, ובייחוד בתעשיית 'בריאות הנפש' בהתחשב בתפקיד שהיא ממילא ממלאת בפיקוח חברתי.
באנליזה של מסמך היסוד (Template) שנכתבה בידי פרופסור פטרישיה ספינדל מקנדה עבור ארגון PACT (=אנשים נגד טיפול כפוי) שבסיסו באונטריו נאמר כך: "כוונתו של מסמך היסוד היא לקדם נגישות לכל האוכלוסייה לתרופות נוירולפטיות, לצוותי טיפול בקהילה אסרטיביים, לטיפול בכפייה, ולמכות חשמל. הסיבה שאני אומרת כך היא שהנושאים היחידים אותם מחברי הTemplate מביאים בחשבון ב"מטרותיהם" הם שהטיפול "עובד" (כלומר הקטנת גורם הפריצה של אנשים עם תוויות פסיכיאטריות לשאר האוכלוסייה כאנשים חסרי בית הנוטים להרגיז את שאר האוכלוסייה) ושיהיו "יעילי מחיר" (דהיינו שיפעלו במהירות במחיר מזערי). אם, בו זמנית, הם יצליחו ליצור הזדמנויות עבודה נוספות עבור חברות תעשיות התרופות הגדולות, ומה שמוגדר כקומפלקס הרפוא תעשייתי, הרי שזה רק לטובה.
למרבה המזל תומכי הקורפורציות תמיד שרים את אותה מנגינה, כך שה- so-called מסמכי ה"מחקר והמדיניות" שלהם אינם קשים לפיצוח, ללא התחשבות עד כמה הם מנסים לכסות על עקבותיהם במה שנראה כשפה "הגיונית". למשל בפרק ה'מטרות' של מסמך היסוד מדובר על:
1. ליצור "הרמוניזציה" במדיניות בריאות נפש בין אומות שונות, כך שאותם תאגידים יוכלו לפקח על הפצת תרופות וגם לסחור באותן תרופות בחופשיות באזורי סחר חופשיים.
2. להבטיח שממשלות ישקיעו מעט ככל האפשר בשרותי בריאות נפש (כולנו יודעים שעזרה הניתנת בשיחות ובתמיכה נפשית עולה הרבה יותר מאשר תרופות פסיכיאטריות, מכות חשמל, וטיפול תרופתי כפוי בקהילה, כך שטוב יותר להעלים אותה).
3. להשתמש באבחנות מבזות אך סטנדרטיות כדי להדביק תוויות לאנשים. זה צריך להיות קל יותר להצביע על כמה אנרכיסטים אנטי גלובליזציונים בצורה זו, מאחר וברור שהם "סוציופתים". מרגע שתוויות תודבקנה עליהם, הסימום והכפייה הפסיכיאטריים אינם כה רחוקים...
4. להנחות את מדיניות בריאות הנפש הלאומית לכיוון שהבנק העולמי ירצה לראות כלומר יותר עזרה תמורת כסף, טיפול בפיקוח, רציונליזציה של שירותים, וסימום כפוי. אם אשפוז צריך להתבצע, הוא צריך להתבצע במוסדות פרטיים הפועלים לשם רווח [ובישראל: חישבו על ה"רפורמה בבריאות הנפש" שנכנסה לתוקף בשנה שעברה והמחייבת את קופות החולים לשלם על האשפוז הכפוי. ש.מ.] או לפחות בתי חולים הפועלים ללא רווח המוכנים להוציא החוצה חוזי בקרה וטיפול למבצעי עבור רווח, כך שזה יראה כאילו יש איזון בין טיפול עבור רווח וללא רווח, אך למעשה אין.
5. להקים מיזמים תומכי קורפורציות, בעד הפרטה ופסיכיאטרים ונותני שירות פרטיים וציבוריים תומכי סמים (כולל מוסדות) אשר מנהליהם ניתנים לקנייה בקלות, כדי ליישם את המטרות הדרקוניות שפורטו לעיל, וכדי להשתמש בדימוי ובתרומות הפוליטיות שלהם כדי להשפיע על התפתחויות במדיניות בריאות הנפש בכל הכיוונים ה"נכונים"."
שולי מקלנבורג
פורסם ב'כפיה' מס. 9, עיתון עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית (ע"ר), אוקטובר 03'
|
|
