אבחן את היריב הפוליטי
דיאגנוזות פסיכיאטריות משמשות ככלי להכפשת היריב בפוליטיקה הישראלית מאז ראשית הישוב הציוני:
יהושע לביא, פסיכולוג קליני ועורך כתב העת לטיפול קבוצתי "מקבץ", מלמד את קוראי 'הארץ' מ ­29.1.03 לאחר יום הבחירות האחרון כי "את הפופולריות של שרון אפשר להסביר בדינמיקה הפסיכולוגית של התעללות". תחת הכותרת "העם רוצה מכות" מבאר לנו הפסיכולוג הקליני כי "תשובה למה שמתרחש בישראל 2003 יש לחפש בדינמיקה של תופעת התעללות הן במישור האישי ­ הפסיכולוגי והן במישור הפסיכולוגי ­ הקבוצתי." לדעתו המקצועית כשם ש"ילד שקיבל חינוך מתעלל אינו בונה את כוח השיפוט שמבחין בין טוב לרע ואת כוח ההתנגדות הפנימי, כך גם ציבור שהשלטון מתעמר בו אינו יכול לבנות את כוח השיפוט האזרחי ואת כוח ההתנגדות הפוליטי שבא לידי ביטוי בבחירה חופשית בקלפי." הוא מתריע כי "הסכנה האמיתית תהיה כאשר הפסיכולוגיה הקבוצתית של רוב הישראלים תלך ותדמה לזאת של האזרחים במדינות טוטליטריות, שאמנם מקיימות פרלמנט למראית עין כמו בסוריה למשל, היכן שרוב העם הצביע ל"אבא אסד". גם שם וגם כאן אין לגיטימיות לויכוח ויש קריאה לאחדות סביב ההנהגה, גם אם היא מתעמרת בציבור, וחומסת את נכסיו ומקריבה אותו קורבן על מזבח האינטרסים והאידיאולוגיה שלה. אם לא נשכיל לשמור על נפשות ילדינו נמשיך להידרדר במעגל הקסמים הרצחני של דינמיקת ההפחדה, ההשתקה וההתעללות". זוהי כמובן שנאה ליריב הפוליטי המתכסה באצטלה פסיכולוגית פסוודו­ מדעית. מאימתי מפלגה שזכתה ל­ 30% מהמושבים בכנסת מוגדרת כמסכנת את הדמוקרטיה?. כבר היו לנו בשלטון שנים רבות מפלגה בעלת 40% ­ 50% מהמושבים, אבל איש לא טען אז שהדמוקרטיה בסכנה.
הפסיכיאטר אריה רוזנטל, כותב על המצע הפוליטי של תנועת 'ברית שלום' ב'דבר' 14.11.1929, לאחר סדרה של התנפלויות מזוינות של ערבים על יהודים בכל רחבי הארץ בהן נרצחו 130 איש, מתוכם 70 בחברון. ['ברית שלום' נוסדה בידי ארתור רופין ב­1925 וראתה בארץ ישראל ארצם של שני עמים ופעלה למדינה דו לאומית‏]. תחת הכותרת "פסיכוזה של פחד" הוא כותב על  "המהרסים והמחריבים ­ביודעים או בלא יודעים ­ שיצאו מקרבנו. "ברית שלום" עושה רושם של קומץ אנשים שרוח הפחד (לא באופן אישי, חס וחלילה. עברם. יש להם מהלך רוחות של angstpsychose נדמה להם שהכל הולך לאבוד, שנחסמו כל הדרכים להמשכת העבודה, כדי להציל את האניה הטובעת לפי דעתם ­ צריך לותר וכל המרבה בויתורים, הרי זה משובח. סוף כל סוף מתקבל מצב פרדוכסלי: כדי להציל את האידיאל הציוני, הם מותרים על הציונות. הדבר דומה למקרה הקלאסי המובא בכל ספר למוד לפסיכיאטריה. מעשה בבן ­אדם, שעצביו התרופפו, ופחד המות נפל עליו. פחד זה גורם לו יסורים עד כדי כך, שסוף כל סוף הוא מאבד עצמו לדעת כדיֹלהשתחרר מפחד המות."
על כך העיר גרשם שלום, מחברי קבוצת 'ברית שלום' במאמר תגובה ב'דבר' ב­24.11.29, "ציון במשפט תיפדה ולא בפסיכולוגיה".
ולקנוח, ד"ר נטע דור­-שב, פסיכולוגית קלינית שעל סמך צפייה בטלוויזיה בהופעות ראש הממשלה יצחק רבין אבחנה אותו כסובל מ"הפרעת אישיות קשה: סכיזואידיות" במאמר שהופיע באביב 1994 ב'נתיב', ביטאון דתי ימני. תחת הכותרת 'יצחק רבין, מנהיג עם ליקוי גורלי, פרופיל קליני', היא כותבת שם על "שיקול הדעת הלקוי של הסכיזואיד, חוסר היכולת שלו לחזות מראש את התוצאות...הרסניים ביותר...חמורה יותר העובדה שרבין אינו מסוגל לחזות מה יהיו התוצאות של הסכם אוסלו...ברור שרבין אינו מבין כי אם תיושם 'תכנית השלום' הנוכחית, הוא יעמוד בפני אויב ערבי שיחוש עליונות, ושהתיאבון שלו רק התעורר, ולא הושבע, כשמאחוריו תושבים רבים השרויים בדיכאון, רבים מהם איבדו את טעם חייהם ואת רוח הלחימה".
כשהתראיינה ב'העיר' בתאריך 15.9.1995. היא מסבירה כי "אי אפשר להתעלם מההתפרצויות של כעס וזעם שהם מאפיינים ידועים של הסכיזואיד" ומוסיפה "אפשר גם ללמוד הרבה משפת הגוף שלו: יש לו עיוותי פנים תכופים ואי הלימה בין התוכן של הדברים לבין ההבעה של הפנים. אין לו חברים וזה בהחלט אופייני לסכיזואידים. סכיזואיד לא מבין את הזולת והוא לא יכול לנבא איך השני יגיב או מה השני יעשה." היא מסבירה ב'העיר' "אחד המאפיינים של הסכיזואיד הוא הנטייה לעשות מה שקרוי 'תמרון סכיזואידי': לעוות את המציאות למשהו שיותר מקובל עליו, שיותר קל לחיות איתו. למשל, שכנוע עצמי שערפאת הוא פרטנר כנה לשלום. אם רבין היה יותר בטוח בעצמו ופחות ניתן להשפעת הסביבה, היה לו הרבה יותר קל להגיע למסקנות עצמאיות." "הדבר שמניע את רבין הוא השאפתנות שלו, שמהווה סימפטום של סכיזואידיות. אחד הדברים הבולטים אצל סכיזואידים זה המגלומניות. מישהו טרח לעשות סטטיסטיקה כשנחתם הסכם השלום עם ירדן והתברר שקלינטון אמר בנאום פעם אחת 'אני', חוסיין אמר שבע פעמים, ורבין שלושים ומשהו".

שולי מקלנבורג   

פורסם ב'כפיה' מס. 9, עיתון עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית (ע"ר), אוקטובר 03'