כפייה בשירות המפרסם
"משוגעים, או שנכון יותר לכנותם  'מאותגרים נפשית' יש להם את זה. יש להם את הטירוף, את השגעת. הם לא רציונליים. הם מופרעים. מטורללים. בלתי צפויים. קיצוניים. שוברי גבולות. פורצי מוסכמות. יצירתיים. שונים. אחרים." 
 
כך פותח 'מעריב' (12.8.03) סקירה של 2 פרסומות ("פנטה, בטירוף שלנו" ו"קרייזי RC קולה") המשתמשות בדימוי השיגעון כמקדם מכירות. שלוש הפרסומות המובאות כאן, כולן הופיעו בשנה האחרונה, הן וריאציה מטרידה על הנושא. כולן משווקות את סממני אלימות מערכת הדיכוי הפסיכיאטרית כדימויים מעודדי צריכה: הוועדה הפסיכיאטרית ויחסה הלא אנושי לכלוא, הבריונים הרוסיים השולטים במתקני הכליאה הפסיכיאטריים, כותנת הכפייה. דומה שלהבדיל מהשיגעון שמנעד המשמעויות השיווקיות בו מוגבל משהו: "טירוף ושגעת כבר הפכו לאסטרטגיה הפרסומית היחידה במשקאות קלים, או שכולם במוזיקה, או שכולם בטירוף, או שכולם בטירוף של המוזיקה" (­שוב 'מעריב' ברשימה הנ"ל), הכפייה הפסיכיאטרית עדיין מאפשרת בניית דימוי מורכב, רב­שכבתי וממלכדת בתוכה את הפחדים והניואנסים המרכיבים כל חברה בחיפוש אחר זהות: מיהו האחר, במה אני נבדל ממנו, כיצד יש להתייחס לחריגותוֹ...
מבין 3 הפרסומות כאן, הקריאה הפרימיטיבית ביותר של דימויי האלימות של המערכת הפסיכיאטרית שייכת לחברת 'פלאפון': ויזואליזציה א-­לה 'פשוטו כמשמעו' לשגרת הניסוח הלשוני "משוגע מי שלא...". כאן, האדם הבוחר להחמיץ את ההזדמנות להיות צרכן של 'פלאפון', ובכך מזמין על עצמו את הגדרתו כ"משוגע", מיוצג ע"י האטריבוטים הקבועים של כותנת כפייה, מבט פרוע בעיניים הפעורות, ושיער מבולגן. הטאץ' הסופי של אחיזת מכשיר ה'פלאפון' הנכסף בפה, מעיד כי ה"משוגע" נמלך בדעתו ובוחר להשתמש במוצרי החברה. אך אבוי באיחור, שהרי ­ כפי שנרמז ע"י כותנת הכפייה ­הוא כבר נענש על סרבנותו הצרכנית בכליאה בידי הפסיכיאטריה לשם "חינוך מחדש" שילמדו להתאים עצמו לנורמת הצרכנות הקפיטליסטית.
הפרסומת של הילה בר, סטודנטית שנה שניה לעיצוב אופנה במכללת ויצו, מעלה את דרגת המורכבות לתחום האמירה האישית. עטופה בכותנת כפייה עליה מוטבעת דוגמת לבבות, הקלישאה ליצירתיות ה"משוגעת" של המעצבת, עוקצה של הפרסומת נובע מהיותה הגדרתה העצמית של המפרסמת.
השימוש המורכב ביותר בדימוי הכפייה הוא בפרסומת להודעות sms בכבלים. בחלקה הראשון המשוגע, כולו עיניים פעורות וקול מלא חששות, נבחן ע"י הוועדה הפסיכיאטרית: "דוקטור, בזמן האחרון אני מקבל הודעות בטלוויזיה" הוא מספר לפסיכיאטר, הפוטר אותו בנימה מזלזלת ופטרונית: "ברור, ברור" "דוקטור, מה הם רוצים ממני?" ממשיך ושואל המשוגע, "לתקשר איתך" עונה הפסיכיאטר ובעודו צוחק מתשובתו הוא מניף ידו, בהוראה לסלק זבל זה מעל פניו לבריוני הצוות הפסיכיאטרי הגוררים את המשוגע מהחדר. בחלקה השלישי של הפרסומת המשוגע, המובל אל תאו בתוך מסדרון צר שבשני קירותיו דלתות עם צוהרים מסורגים, פונה אל סוהריו ושואל "יש טלוויזיה בחדר?" כדי לקבל את התשובה במבטא רוסי חסר­ סבלנות "ברור, ברור". מה שמשנה את התמונה הוא הקטע האמצעי בו קריין הפרסומת, המייצג את 'קול האלוהים', מודיע לצופים: "זה אולי נשמע מטורף, אבל הכבלים מציגים חידוש מהפכני: שליחת אי­מייל, תמונות, והודעות אס­-אמ­-אס מטלוויזיה לטלוויזיה, מהמחשב לסלולרי ולהיפך". הסיטואציה השבלונית של פסיכיאטר המאשפז משוגע מתהפכת, ולפנינו אינקוויזיציה הכולאת אדם המביע רעיונות ודעות החורגים מתמונת העולם הממוסדת, אותה אמורה הוועדה הפסיכיאטרית לשמר בקנאות, אך למעשה החריג נמצא דובר אמת ובשל כך הוא נרדף ונכלא בידי המנגנון שהשלטון הקים. 
עופר מזרחי

עתידה של מוגבלות
בסוף יולי 3002 הסתיים סבב הדיונים השני של ועדת האד­הוק לניסוח אמנת האו"ם המתוכננת להגנת זכויות אנשים עם מוגבלויות.
בדיונים נטל חלק גם ארגון המתנגדים הצפון­-אמריקני wnusp (עם נוסחה משלו לטיוטת האמנה הרואה מוגבלות כהיבט פיזי ­חברתי, בהתאם לפולחן הבריאות הצפון ­אמריקני). 
פנינו לרנה טאלבוט, פעיל בארגון הברלינאי 'מתקפת המשוגעים', כדי לשמוע את השגותיו לגבי התפתחות עתידית. טאלבוט פסימי לגבי סיכוי להצלחה במאבק על זכויות האדם במסלול זה של קביעת מהי 'מוגבלות' .
"הסמנטיקה בעוכרינו, כל דוברי האנגלית רוצים רק לראות את המונח disability כאומר
'מוגבלים במובן של חולים' ולא 'מוגבלים על ידי החוק'. ההבטחה שניעורה עם אמנה זו היא שתמורת הסכמה להגדרת כלואים פסיכיאטריים כ'מוגבלים לפי המודל הרפואי של מחלת נפש' מקבלים כפרס על כך פסיכיאטריה חופשית מכפייה. זוהי הצפייה האופטימית מאוד של אנשי הקבוצה הצפון אמריקנית. הייתי מקבל את העסקה הזו אבל אני מסופק שנשיג אותה, משום שחותמי האמנה, מדינות וגופים כ'ארגון הבריאות הבינלאומי', לא יאפשרו לאמנה זו להגדיר מפורשות את הכפייה הפסיכיאטרית כסוג של אלימות שיש לאסור אותה." 
"תסריט גרוע יותר הוא שאף אם נקבל עסקה זו, לא יהיה זה מספיק כדי לגבור על חוקי הפסיכיאטריה הקיימים בכל מדינה, משום שאלה תואמים להחלטת מועצת האו"ם מ-­1991 על 'טיפול בחולי נפש'. כך שייווצר מצב של שוויון כוחות: צד אחד יאמר כי כפיה פסיכיאטרית היא דבר המותר תחת החלטת האו"ם והצד האחר יאמר כי זו הפרת זכויות אדם. התוצאה היא שהסטאטוס קוו יישאר, חוקי הפסיכיאטריה בכל מדינה ימשיכו להתקיים מאחר ואין בית משפט אליו ניתן לערער כדי שיכריע בסוגיה זו."
"בסיומו של יום זה יהיה עוד מערכה מתסכלת אבודה שתעייף אקטיביסטים. אני גם מניח שהאו"ם החל לפעול בתחום זה רק בשל קיומו של טריבונל ראסל על זכויות האדם בפסיכיאטריה משנת 2001. האו"ם כנראה חייב באיזושהי צורה לכסות את השאלה שנשארה פתוחה של זכויות האדם בפסיכיאטריה בפאסאד נותן לגיטימציה האומר שהאו"ם דואג לזכויות אדם ­ גם לאלו של ה'מוגבלים' המסכנים."
מיכל שרעבי

השני במאי
'עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית' בשיתוף עם ארגונים וקבוצות בינלאומיות ציינה ב-­2 במאי את 'יום זיכרון והתנגדות' (Remembrance & Resistance day), זיכרון קורבנות רצח ההמונים הרפואי­ השיטתי בגרמניה בין השנים 1939/1948 וההתנגדות הנמשכת עד היום לכפייה הפסיכיאטרית. הכלואים הפסיכיאטרים בגרמניה תחת שלטון הנאצים היו קורבנותיו הראשונים, החל משנת 39', של רצח ההמונים השיטתי המבוסס על קביעות פסיכיאטריות, שהתרחש
במקלחות גז בשישה מוסדות פסיכיאטריים ברחבי הרייך השלישי. שיטות רצח אלו שימשו לאחר מכן כבסיס להשמדה ההמונית במחנות הריכוז במזרח אירופה. הרציחות במוסדות פסיכיאטריים נמשכו בשיטות של הרעבה, זריקות רעל, ועוד עד לשנת 48'. מספרם של הקורבנות מוערך במאות אלפים אך
רק 30.076 מתועדים ב'בונדסארכיב', ארכיון המדינה הגרמנית. ב'יום זיכרון והתנגדות' הודענו על פרסום שמות קורבנות אלו באתר האינטרנט של העמותה (ראו: www.iaapa.org.il/46024/claims.htm) כחלק משיקום כבודם, לאחר שנעלמו ב"חור השחור" של תיקי ה'מחלה' הפסיכיאטריים, ובמטרה להשיב זהות אנוש לאלו שאיבדוה בכך שהוטבעה בהם הדיבה של מספר 'מחלה' הלקוח מקטלוג­ המחלות הפסיכיאטריות. 
על ציון 'יום זיכרון והתנגדות' הוחלט בקבוצת הדיון icc-emm ב-­yahoo והוא נקבע ליום מתן פסק הדין ב'טריבונל פוקו' בברלין. טריבונל זה היה הפעם הראשונה בה הועמדה הפסיכיאטריה למשפט פומבי בגין הפרת זכויות אדם. העמדנו דוכן החתמה ברח' המלך ג'ורג' פינת שדרות בן ציון והזמנו עוברים ושבים התומכים במאבקנו לצרף את חתימתם לפסק דין זה ובכך להפגין סולידאריות עם קבוצות ויחידים ברחבי עולם הנאבקים כמונו מדי יום ביומו על זכויות היסוד שלנו: חופש מפחד, חופש המחשבה, זכותנו להגדרה עצמית כ'מתנגדי הפסיכיאטריה', חירותנו וכבודנו כבני­ אדם. ניתן לקרוא את פסק הדין (גם בעברית) ולחתום עליו אלקטרונית בכתובת:
www.foucault.de
בברלין קיימה קבוצת 'מתקפת המשוגעים' (Irren Offensive. מצעד מחאה עם פסלי 'בונהופר' של יגאל תומרקין לאתר T4, ובאמסטרדם הקריאה מירה דה וריס העומדת בראש 'העמותה לחופש הפרט ברפואה ובטיפול' (MeTZelf) נאום בכיכר ליד מוזיאון הסטדליק.
מיכל שרעבי

פורסם ב'כפיה' מס.9, עיתון עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית (ע"ר), אוקטובר 03