סמל כוח חסר כוח

ענבל חן­ קרטא

לרות גוילי, מאיירת מאמרים על הפסיכיאטריה ב'הארץ', קשה לתאר משוגע בלי כותנת כפייה. "זה יהיה מין סימבול של שיגעון כי למאיירים אין הרבה איך להראות שיגעון" היא מסבירה. מזה 4 שנים, מאז סיימה את לימודיה ב'בצלאל', יוצרת גוילי בת ה­27 דימויים ל"סיווגי מחלות פסיכיאטריות" ולמתרחש במערכת הכפייה.        
מעקב אחר עבודותיה מעלה תימה קבועה שבה "חולה הנפש" מתואר כאדם כפות, מובס, חסר אונים וכדמון מסוכן, רב כוח. מעין דמות מיתולוגית החצויה בין עולמות. "יש כמה איורים שבאמת התייחסתי ויזואלית לגמרי בהקשר של שד", היא אומרת, "היה מצוין בכתבה שבן אדם לא יכול להבחין בין טוב ורע. כשאתה מייצג משהו שהוא שונה, תמיד הוא ייצא טיפה אולי מפחיד, אבל בתור כלי של מאייר זה קשה לבטא משהו בצורה לא קיצונית ושעדיין יבינו על מה מדובר".  גוילי עצמה לא הבחינה בתימה זו, לדבריה האיורים נובעים ישירות מ"עולמי הפנימי שנוטה
לסוריאליזם".

                 סמל כוח חסר כוח, איורים של רות גוילי:
                 מותו של כלוא פסיכיאטרי ב'אברבנאל'
                 (שמאל, ל'הארץ'),"מהי אישיות 
                 גבולית" (שמאל רחוק, ל'ידיעות')

פנינו לחוקר המיתוסים פרופ' ש. גיורא שוהם שבספרו 'אות קין' (1982). נמצא התיאור וההסבר הבא: "מושא הסטיגמה האידיאלי הוא סמל כוח שהינו חסר ­אונים בפועל. היהודי, רוצח­ האל האימתני, בן טיפוחם של זקני ­ציון החכמים ורבי­ הכוח, לא מסוגל להתגונן מפני מהלומותיהם של פרחחי העיר. היהודי נראה חסר ­אונים אך שרד למרות הכול ונדמה כיודע ­כל ומצוי בכל. אכן, היה בכך כדי להפוך את היהודי לסמל כוח חסר ­אונים: תמצית השונות, שעל­ פיה ניתן להגדיר כל דבר על­ דרך השלילה. מטביע הסטיגמה מגדיר את ערכו הוא כניגוד לשפלות של נשוא הסטיגמה, "אנחנו" הוא כל מה שהיהודי אינו. מאפייני השונות שלו, דהיינו, הרוע שלו, חייבים על כן להזדקר לעין, ואם אין היהודי מוזר דיו או תמהוני דיו, אפשר לעזור לו לבלוט על­ידי אילוצו לחבוש כובע מחודד ולענוד טלאי צהוב." או כותונת כפייה ופרצוף דמוני...

פורסם ב'כפיה' מס. 9, עיתון עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית (ע"ר), אוקטובר 03