8

בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה		בש 001336/06
		בתיק עיקרי: פ   001129/06
בפני:	כב' השופט ר. שפירא	תאריך:	09/02/2006

בעניין:	מדינת ישראל	העוררת
	נ  ג  ד
	שלמה בלאי, ת"ז 026526632	המשיב

החלטה

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה, כב' השופט א. קפלן (להלן: "בית משפט קמא"), אשר הורה על שחרורו של המשיב ובתנאי שישהה במעצר בית בשעות הלילה בבית הוריו, וזאת עד לתום ההליכים. השחרור הותנה בחתימה על התחייבויות עצמיות וערבויות עצמיות של המבקש ובני משפחתו.

בבית משפט קמא הוגש כנגד המשיב כתב אישום בת"פ 1129/06, המייחס לו עבירה של החזקת סכין. כאמור, הוגשה גם בקשה למעצרו עד תום ההליכים ובקשה זו נדחתה.

מעיון בהחלטתו של בימ"ש עולה כי בימ"ש קמא קבע, כי קיימת תשתית ראייתית להוכחת האישום ודחה את טענת הסנגור כי הסכין נשוא כתב האישום אינה עומדת בהוראות החוק, במובן זה שאין לראותה כסכין המגלמת את  יסודות העבירה המיוחסת למשיב, עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין. עם זאת, הורה בית המשפט כי ניתן לשחרר את המשיב, חרף עבר פלילי מכביד, כאשר סבר שרמת המסוכנות הנשקפת ממנו אינה גבוהה. יצוין כי החלטה זו התקבלה בלא שהוגש תסקיר וכאמור, מצא בית משפט קמא לנכון להסתפק בהתחייבות עצמית של המשיב ובני משפחתו.

בפני חלק הסנגור אשר ייצג את המשיב בדיון (סנגור שלא היה מעורב בדיון בחדרה), כנגד הראיות. לא מצאתי ממש בטענות, ככל שהן מתייחסות לראיות. סכין אינה נמדדת דווקא בגודל הלהב, ולכן גם סכין שיש בה להב קצר, עלולה להיות מכשיר מסוכן ועונה להגדרות סכין לצורך חוק העונשין. מעבר לכך, אחד הסכינים שנתפס על המשיב הוא סכין עם להב באורך כ- 6 ס"מ (תמונה ז' בתיק החקירה) ומכשיר זה הוא על פניו סכין לכל דבר וענין. אוסיף עוד, כי במזכר של אנשי המשטרה נרשם כי הסכין מתקבעת ובכל מקרה בשלב שמיעת הראיות יוכל בית המשפט השומע את התיק לקבוע אם הסכין נכללת בהגדרה של סכין מתקבעת ואין צורך, ולו לשלב המעצר, בחוות דעת מז"פ.

על זאת יש להוסיף כי המשיב עצמו שמר על זכות השתיקה ולא מסר כל גירסה. מכאן, שלא סיפק כל הסבר לפיו ניתן לטעון כי הסכין הוחזקה אצלו למטרה חוקית. בהתאם, הסכינים שנתפסו על גופו ביחד עם סירובו למסור עדות, מבססות תשתית מוצקה שיש בה סיכוי של ממש להרשעתו בדין.

מכאן, שלענין קיומן של ראיות לכאורה, אין לי אלא להצטרך למסקנתו של בית משפט קמא, הן לענין קיומן של ראיות המבססות סיכוי להרשעה והן לענין קיומה של עילת מעצר, שהיא פועל יוצא מעצם המסוכנות של אדם הנושא עליו סכין ללא כל הסבר.

עם זאת, לא אוכל להסכים לעמדתו ככל שהדבר נוגע לסוגיית המסוכנות.

הלכה היא כי על בית המשפט לבחון, אל מול הראיות ועילת המעצר, את המסוכנות הנשקפת מאפשרות השחרור של המשיב. כל מקרה ונסיבותיו וכל נאשם והמסוכנות האינדבידואלית הנשקפת, לכאורה, ממעשיו.  כבר נפסק  כי:

"בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: האחד ענינו במעשה. במסגרת זו על ביהמ"ש לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו".

(ההדגשות הוספו.ר.ש.)

בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' תבאת גרה, תק-על 2004(3), 322.

כן ראה:

בש"פ 4812/05 עיסאם זחאלקה נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2), 3683;

בש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד  נ"א(4) 720.

בנסיבות אלו שבפני יש ללמוד על המסוכנות בעיקר מעברו הפלילי של המשיב. חרף גילו הצעיר, עברו רצוף במעורבות בפלילים ובעיקר עבירות אלימות, כאשר בעבר כבר נשפט מספר פעמים בארועי אלימות אשר כללו, בין היתר, החזקה של סכין. בתיק הראשון בו היה מעורב, תיק נוער 374/01, של בית משפט לנוער בחדרה, היה מעורב ב- 20 מעשי עבירה שונים (ובהן גם החזקת סכין), ונגזר עליו עונש של 6 חודשי מאסר בפועל ועוד 4 חודשי מאסר מותנה. בתיק השני בו היה מעורב, תיק נוער 1240/03 של בית המשפט לנוער בחדרה, הורשע המשיב בשלושה מעשי עבירה ובהם שני ארועים של החזקת סכין ונגזרו עליו 7 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, וזאת שלא יעבור עבירה של החזקת סכין. מאסר מותנה זה תקף גם היום.

בתיק השלישי, גם הוא של בית המשפט לנוער בחדרה (ת"פ 595/04) נגזרו על הנאשם 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים בגין סידרה של עבירות ובהן החזקת סכין. גם מאסר מותנה זה חל.

ניתן אם כן ללמוד כי מדובר בצעיר שהוא עבריין סדרתי, אשר שני מאסרים מותנים אינם מרתיעים אותו מלהמשיך ולאחוז סכין. מכאן גם שמדובר במסוכנות של ממש הנשקפת מעצם החזקת הסכין ביחד עם עברו הפלילי.

אינני סבור כי על בית המשפט להמתין עד שיעשה בסכין שימוש כדי לגבש מסקנה זו ודי בעברו האלים, בעובדה שאינו נרתע מלהמשיך ולהסתובב עם סכין, כדי לקבוע כי נשקפת מהתנהגותו מסוכנות של ממש.

עם זאת, וגם כאשר קיימת עילת מעצר, חובה על בית המשפט לבחון אפשרות לשחרורו של נאשם לחלופה שפגיעתה בחירותו פחותה. כבר נפסק כי:

"האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות.

ודוקו: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר."

בש"פ 4414/97, מדינת ישראל נ' מוחמד סעדה ואח' , תק-על 97(2), 59.

וכן ראה:

בש"פ 3442/98, מדינת ישראל נ' אייל מלכא, תק-על 98(2), 1161 ,עמ' 1162, שם נאמר:

"כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה".

סבור אני כי בשים לב למסוכנותו של המשיב, כפי שבאה לידי ביטוי מעברו, לא ניתן להסתפק בשחרורו ממעצר למעצר בית בפיקוח משפחתו בלבד וללא אמצעי בקרה נוספים ובטוחות מתאימות. סבור אני גם כי בטרם תישקל האפשרות לשחרורו בחלופת מעצר ראוי היה שבית משפט קמא יקבל תסקיר שיעריך את מסוכנותו וכן ישקול שימוש בפיקוח אלקטרוני על המשיב, זאת בשים לב למסוכנות ובשים לב לעובדה שעד היום לא עלה בידי משפחתו למנוע ממנו לבצע עבירות. דבר זה לא נעשה ובנסיבות עברו סבור אני כי שחרורו ממעצר לחלופה עליה הוחלט, ללא בדיקה של מסוכנותו על רקע עברו, אינה יכולה לעמוד.

אשר על כן, ובנסיבות אלו, בהתחשב בגילו הצעיר מחד ובעברו המכביד מאידך, ובשים לב לכל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

א.        בשלב זה ישאר המשיב עצור עד החלטה אחרת.

ב.         אני מורה על הגשת תסקיר מבחן שיחווה דיעה לענין מסוכנותו של המשיב ובין היתר יתייחס לאפשרות של שחרורו לחלופת מעצר בפיקוח של אזיקים אלקטרוניים, בנוסף לאמצעי פיקוח אנושיים.

ג.         התסקיר יוגש לבית משפט קמא עד לא יאוחר מיום 27/2/06.

ד.         אני קובע להמשך דיון לאחר קבלת תסקיר ליום 1/3/06 שעה 9:00. 

בשולי האמור לעיל מוצא אני לנכון להסב את תשומת לב התביעות בחדרה ואת תשומת ליבו של בית משפט קמא לריבוי ההליכים בענינו של המשיב, אשר על פניו נראה כי ניתן היה למנוע.

מדובר בתיק בו שני עדי תביעה בלבד - האחת של שוטר שגבה מהמשיב עדות שאורכה 18 שורות. 9 שורות הן של שאלות ו 9 שורות הן של תשובה אחידה - שומר על זכות השתיקה. השניה של שוטר שתפס את הסכינים ותפקידו להציג את המוצגים בפני בית המשפט.  בנסיבות אלו ניתן להעריך כי שמיעת התיק העיקרי יכולה להסתים בישיבת הוכחות אחת שארכה לא יעלה על 30 דקות + 10 דקות לכל צד לסכם בע"פ את טיעוניו. עד היום התקימו בתיק שלוש ישיבות בהן נדון מעצרו בבית משפט קמא ושתי ישיבות בבית משפט זה, שטרם סיים את מלאכתו. הזמן שהושקע בדיון במעצרו עולה על הזמן הכולל שיש לדון בתיק מסוג זה. נראה כי בנסיבות אלו ראוי הוא שהתביעה והסניגור יפנו במשותף לבית משפט השלום בחדרה בבקשה לקיים ישיבת הוכחות בתיק בהקדם האפשרי, ועוד בטרם יסיים בית משפט זה לדון בענינו. ראוי הוא שבקשה מסוג זה, אם תוגש, תיבחן באהדה ע"י בית משפט השלום בחדרה באופן שבו ידון התיק העיקרי וההכרעה תינתן במסגרתו.

בכפוף לאמור לעיל, ומהסיבות שפורטו, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת וקובע להמשך דיון לאחר שיוגש תסקיר, הכל כאמור לעיל, ליום 1/3/06 שעה 9:00. הלווי ידאג להבאת המשיב במועד הנ"ל.

יש להעביר עותק החלטה זו בדחיפות לשירות המבחן.

ניתנה היום י"א בשבט, תשס"ו (9 בפברואר 2006) במעמד המשיב, ב"כ המשיב וב"כ העוררת.

ר. שפירא, שופט

הקלדנית: ליאת פנקר