בשם המבקשת:                      עו"ד איריס אילוטוביץ-סגל

 

 

1.        המבקשת והמשיב נישאו זו לזה בשנת 1998 ולהם שני ילדים. בין המבקשת למשיב נחתם ביום 18.4.00 הסכם גירושין (להלן: ההסכם) שאושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה. המבקשת ביקשה לבטל את ההסכם עליו חתמה, לטענתה, עקב כפיה, עושק ולחץ שהופעלו עליה על ידי המשיב. עוד טענה כי תנאי ההסכם גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל. בית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשת המבקשת ביום 15.4.03 בקובעו כי לא התקיימו תנאי כפיה ועושק עובר לכריתת ההסכם וכי לא הוכח שתנאי ההסכם גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ואף ביקשה להגיש ראיות נוספות, משני סוגים: מכתב מאת שכניה ובו עדויות בנוגע לאיומים ולהשפלות בהם נקט המשיב כלפי המבקשת כדי להביא לכך שתחתום על ההסכם, וכן חוות דעת פסיכיאטרית בעניינה של המבקשת שנערכה סמוך לחתימתה על ההסכם ולפיה לא היתה כשירה לחתום עליו. המשיב התנגד לבקשתה.

 

2.        בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' שטופמן) דחה ביום 18.7.05 את בקשת המבקשת להגיש ראיות נוספות בערעור. בית המשפט קיבל את טענת המשיב שלפיה אין מדובר אלא במכתב סתמי של השכנים אשר הקביעות בו אינן נמצאות בתחום מומחיותם. בית המשפט לא שוכנע כי המבקשת לא יכולה היתה להשיג ראיה זו בשקידה סבירה קודם לדיון בבית המשפט לענייני משפחה. אשר לחוות הדעת הפסיכיאטרית קבע בית המשפט כי המבקשת לא הביאה טעם מספק מדוע לא הוגשה במועד וקבע כי די בטעם זה כדי לדחות את הבקשה. עוד קבע כי חוות הדעת שאותה ביקשה המבקשת להגיש סותרת חוות דעת קודמת שהוגשה על ידה יחד עם בקשתה לבטל את ההסכם, וכי הבקשה לביטול פסק הדין הושתה על טענות עושק וכפיה ולא על טענת חוסר כשירות. מטעמים אלה דחה את הבקשה.

 

3.        על החלטה זו הגישה המבקשת, המיוצגת על ידי התכנית לסיוע משפטי ולמעורבות חברתית, את הבקשה שבפניי ובה חוזרת היא על טענותיה, שלפיהן המשיב כפה עליה באמצעים פסולים את חתימתה על ההסכם. לטענתה, היא לא היתה יכולה להשיג את מכתב השכנים קודם לדיון בבית המשפט לענייני משפחה בשקידה סבירה בשל מחלתה, שכן המכתב הגיע לידיה רק לאחר התמוטטותה עקב העברת משמורת הילדים ממנה לידי המשיב. עוד טוענת המבקשת כי לא הביאה את חוות הדעת במועד שכן היתה שרויה במצב נפשי קשה שהביא לניסיון אובדני. לטענתה, חוות הדעת שהגישה בבית המשפט לענייני משפחה ולפיה היתה בריאה, אינה נכונה ואינה מבוססת כראוי שכן נערכה לאחר בדיקה שארכה פחות משעתיים. עוד טוענת המבקשת כי עילות הכפיה והעושק עליהן התבססה בתביעתה לבטל את ההסכם פרשה את מסכת ההתעללויות מצד המשיב שהביאו אותה לחתום על ההסכם. לטענתה הראיות שביקשה להגיש חיוניות לשם עשית צדק והיא מבקשת לאפשר את הגשתן.

 

4.        ביום 1.3.06 ביקשתי את תשובת המשיב לבקשה. בתשובתו טוען המשיב כי בדין נדחתה בקשת המבקשת להגיש ראיות נוספות בשלב הערעור. לטענתו, כל מטרת המבקשת היא לדחות את מימוש ההסכם בטענת שווא שניסתה להתאבד. לגופו של עניין טוען הוא כי אין במכתב דבר העשוי להועיל למבקשת, והמבקשת יכולה היתה להשיגו בשקידה סבירה בזמן הדיון בבית המשפט לענייני משפחה. חוות דעת המומחה שנערכה שנים לאחר הגשת כתב הערעור סותרת חוות דעת מפורשת שהגישה והמבקשת יכולה היתה להגישה במועד. לפיכך, מבקש הוא לדחות את בקשת המבקשת ולחייבה בהוצאות.

 

5.        לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אכן, הכלל הוא, כי בית המשפט לערעור אינו דן בראיות שלא הוגשו בערכאה הראשונה. על בעלי-הדין מוטלת החובה הדיונית להגיש את ראיותיהם "כחבילה אחת". עם זאת, עקרון זה מפנה את מקומו כאשר בית-המשפט רואה כי הגשתה של ראיה נוספת דרושה לשם ברור האמת, וכי יש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין. בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל -דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור. לפיכך נקבע בתקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי בית המשפט יתיר לבעל-דין, לבקשתו, להגיש ראיות נוספות בערעור אם הוא סבור כי הראיה דרושה לו על-מנת "לאפשר לו מתן פסק דין או מכל סיבה חשובה אחרת". כאמור כאשר בית המשפט שלערעור רואה כי הגשתה של ראיה נוספת דרושה לשם בירור האמת, יפנה את מקומו הכלל האמור (ראה: רע"א 1297/01 מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (4) 577 ,579-580.

 

6.        במקרה שלפנינו, סבר בית המשפט כי אין מקום להגשת המסמכים האמורים ואולם חרף השיהוי בהגשת הראיות, קיימים, לדעתי, טעמים מיוחדים המצדיקים את הגשתם ולו לשם בירור האמת והגעה לתוצאה צודקת בנסיבות הענין. הגם שניתן לתהות מדוע לא הוגשו הראיות בערכאה הראשונה, הרי שמהתמונה הלכאורית המצטיירת מבקשת המבקשת עולה לכאורה כי מחדלה זה נבע ממצבה הנפשי אז. חרף הספקות בעניין זה ולגופן של הראיות נראה לי, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, כי קיימת אפשרות לכך שהראיות החדשות, ובייחוד חוות הדעת הרפואית עשויות להשפיע על תוצאותיו של ההליך. טעם זה מהווה, לדידי, "סיבה חשובה אחרת" לקבלת הבקשה. (ראה בעניין זה פסק הדין שניתן בע"א 105/05 דהן נ' קסון (לא פורסם) ברוב דעות של כב' השופטת א' חיות ושלי, כנגד דעתו החולקת של כב' השופט א' גרוניס).

 

           אשר על כן דין הבקשה להתקבל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏כ"ט באדר תשס"ו (29.3.06).

 

                                                                                                        ש ו פ ט ת

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   05088180_B06.doc

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

/עכ.