בתי המשפט

 

 

 

 

 

גזר דין

 

בתקופה הרלבנטית לכתב האישום היה נאשם 1 (להלן: "הנאשם") מנכ"ל, יו"ר דירקטוריון, ומנהל פעיל של נאשמת 2 (להלן: "הנאשמת"), אשר עסקה בניהול קרנות להשקעות בנאמנות כמשמעותו בסעיף 1 לחוק השקעות משותפות בנאמנות התשנ"ד - 1994 (להלן: "חוק השקעות בנאמנות").

 

הנאשם שימש במועדים הרלבנטים לכתב האישום כמנהל קרן נץ, קרן יער, וקרן הוק אג"ח מדינה, והינו פעיל בשוק ההון מזה 25 שנים.

 

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן הכולל 4 אישומים:

 

 האישום הראשון עניינו בהפרת תקנות המסדירות את פעילות קרנות הנאמנות ואופציות - תקנות 5 ו- 8 לתקנות השקעות משותפות בנאמנות (אופציות, כתבי אופציה, חוזים עתידיים, ומכירות בחסר), והעונש הקבוע בחוק השקעות בנאמנות הוא עד שנת מאסר לכל עבירה.

 

האישום השני עניינו רישום כוזב במסמכי תאגיד, וזיוף המשפיע על עיסקאות, שהעונש בצידן הוא 3 שנות מאסר, וכן זיוף בנסיבות מחמירות, שהעונש בצידו עפ"י חוק העונשין הוא 5 שנות מאסר לכל עבירה.

 

האישום השלישי עניינו הפרת חובת מינוי דירקטורים מטעם הציבור, שהעונש בצידו הקבוע בפקודת החברות הוא עד שנת מאסר.

 

האישום הרביעי עניינו, הכללת פרט מטעה בדו"ח מיידי, שהעונש בצידו הוא 5 שנות מאסר לכל עבירה.

 

ב"כ המאשימה עתר לביהמ"ש להטיל על הנאשמת קנס, ועל הנאשם  עונש של מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי וקנס, בהדגישו את הפגיעה שפגע הנאשם באמונו של ציבור המשקיעים  בקרנות הנאמנות.

 

לטענת ב"כ המאשימה, הנאשם כמנהל קרן פעל בניגוד משווע להוראות החוק, ותוך הפרה בוטה של מטרת המחוקק.

 

כפי שצויין בהכרעת הדין, קרן נאמנות מהווה מתווך פיננסי המאפשר לציבור הרחב לפעול באמצעותו בשוק ההון ובבורסה לניי"ע בת"א.

חוק השקעות בנאמנות הסדיר את פעילות קרנות הנאמנות, וקבע מיהותו של נאמן, תפקידיו, וחובתו לפקח על פעילות מנהל הקרן.

אמנם, עפ"י חוק השקעות בנאמנות, הנאמן הוא המחזיק בנכסי הקרן עבור בעלי היחידות, אך בפועל השליטה מסורה למנהל הקרן.

המחוקק יצר מבנה של פיקוחים, איזונים ובלמים בקובעו את סוגי הנכסים שרשאי מנהל קרן לקנות, הרכבו של דירקטוריון הקרן, תדירות התכנסותו, דרישת נוכחות של דירקטור מטעם הציבור, פיקוח על מנהל הקרן ועל מדיניות ההשקעה, וכן תדירות התכנסות ועדת ההשקעות.

 

מהכרעת הדין עולה, כי הנאשם ניהל את הנאשמת ואת קרנות הנאמנות באופן בלבדי, ללא כל פיקוח, ובמקום לכנס את הדירקטוריון וועדת ההשקעות, יצר פרוטוקולים כוזבים הנחזים לשקף ישיבות דירקטוריון וועדת השקעות שכלל לא התקיימו, וכן רשם החלטות שדירקטורים לא הציעו או קבעו.

הנאשם ביצע מעשי מרמה, זיוף, ודיווחים כוזבים במטרה להסתיר את שליטתו ופעילותו מפני גורמים שהחוק הורה על קיומם לצורכי פיקוח.

 

עריכת פרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון וועדת השקעות, והעברתם לעיון הדירקטורים, כמפורט בחוק נאמנות בהשקעות, מאפשרת הן לדירקטורים והן לנאמן לפקח על קיום הליך תקין של קבלת החלטות.

אם הפרוטוקולים אינם משקפים את אשר התרחש, ונרשמים דברים מפי מי שכלל לא נכחו או לא אמרו את המיוחס להם, משמע, שבפועל לא יוכל להתבצע פיקוח ראוי.

 

הנאשם "אימץ" בחלק מהפרוטוקולים שיחות פרטיות ודברים אקראיים שנאמרו לו על ידי אחרים בהזדמנויות אחרות, ורשם אותם מפי מי שלא אמרם, ולעיתים אף מפי אומרם, אך הדברים לא נאמרו במהלך הישיבות נשוא הפרוטוקולים.

 

כבר צויין בהכרעת הדין, כי קיים הבדל מהותי בין שיחות אקראיות, ו/או שיחות פרטיות שלא לייחוס, לבין שיחות והחלטות המועלות על הכתב, והנמצאות תחת ביקורת הנאמן.

 

העד שמעון יונה ציין בעדותו, כי לאחר שמונה כדמ"צ בשנת 1996, הוא ניסה לקיים אסיפות דירקטוריון בנאשמת, אך ללא הצלחה. (עמ' 174 שורות 22-21).

הנאשם לא אף לא שעה לדברי הדירקטור משה פפיש שהתריע על צורת ניהול הקרן, ודרך קבלת ההחלטות.

 

הנאמן, המחזיק בנכסי הקרן בנאמנות עבור בעלי היחידות, אמור לפקח על פעילות מנהל הקרן, אך כאשר האחרון עוקף את הוראות החוק - ציבור המשקיעים עלול להיפגע מבחינה כלכלית,  ואמונו שהשקעתו בקרן הנאמנות - מובטחת - קורס.

 

המחוקק הסדיר את פעילות קרנות הנאמנות באופציות על מנת להגביל פעילות מנהל הקרן, ובעקבותיה להגביל חשיפת בעלי היחידות לאפיק השקעה מסוכן זה.

 

הנאשם פעל באופציות תוך חריגה מתקנות האופציות הן לעניין החזקת אופציות בלונג, והן לעניין היקף הנכסים הנזילים המירבי שאחזקתן נדרשת בשל יצירת אופציות בלתי מוגנות.

הנאשם הונה את נציגות הנאמן - בנק כללי בע"מ, כשטען שהוא לא מתכוון ליצור אופציות בלתי מוגנות, ועל כן נציגות הבנק לא בדקו את מערכת הבקרה שעמדה לרשות הנאשם לצורך בדיקת ויצירת אופציות.

 

בענייננו,  הנאשם, בתחושה של מגלומניות, ניהל את הקרנות בשליטה בלבדית, על פי רצונו, דעתו וגחמותיו.

 

ב"כ המאשימה היה מודע לכך שהנאשם לא פסל מועמדים אשר ישמשו כדירקטורים מטעם הציבור, אלא התקשה בהצגת מועמדים עקב מצבה הכלכלי הקשה של הנאשמת. 

הנאשם אמנם נקלע לתסבוכת, אך בחר להתמודד עם הבעיות בדרך של מרמה, כזב וזיוף.

הנאשם טען בסיכומיו, כי אכן מירי איסיאס לא התאימה לתפקיד דמ"צ, אך הוא מינה אותה בלית ברירה, רק בשל הצורך לעמוד בהוראות המחוקק.

דא עקא, שבנוסף לקשיים האובייקטיביים, ואפילו רשלנות כהודאת הנאשם, אין להתעלם מדברי פפיש שהנאשם לא רצה לבחור בדירקטורים שיערערו על סמכותו ולא יאפשרו לו לפעול עפ"י דרכו ורצונו. (עמ' 321 שורות 26-10).

 

 

 

לדיאבון הלב, התברר כי לא רק שהנאשם זילזל בהוראות החוק, אלא גם ד"ר זימון, יועץ כלכלי ומרצה בחוג כלכלה שבאוניברסיטת ת"א,  המוחזק כמומחה בשוק ההון - אשר המליץ בפני הנאשם על מינויה של מירי איסיאס, ללא הבנה כלשהי בענייני כלכלה ושוק ההון, כדירקטורית מטעם הציבור.

הנאשם, בדומה לקליגולה שמינה את סוסו לסנאט, היה מוכן למנות כל אדם, ובלבד שהלה יציית להוראותיו, לא יאמר דבר, וישב כ"בובה" בישיבות הדירקטוריון וועדת ההשקעות, ובאופן זה, יאפשר לו לפעול כעולה על רוחו.

ראה הנחיית הנאשם לעדה גב' איסיאס, ולפיה, אין עליה לומר דבר במהלך ישיבות הדירקטוריון. (עמ' 332 שורות 15-13)

אין צורך להכביר במילים על חשיבות מינוי של דמ"צ אשר משוחרר מהשפעות של ניגוד אינטרסים, ואמור לפעול  מתוך ראיית טובת המשקיעים, ואמור למפקח כי מנהל הקרן יהיה ראוי.

רק באי-תלות דמ"צים יש כדי לאפשר פיקוח על שימוש בכספים של בעלי היחידות.

 

ב"כ המאשימה גורס, כי יש להעביר מסר לציבור המשקיעים ולמנהלי הקרנות, כי האחרונים יענשו ענישה מהותית אם יפרו את הוראות החוק, ואחת דינם - עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

נאמנה לשיטה הנ"ל, סירבה התביעה להגיע להסדר טיעון אליו התייחס הסניגור בסיכומיו, ואשר לדעתה איננו ראוי והולם את נסיבות ביצוע העבירות, והצורך בהרתעת היחיד והרבים. 

 

ב"כ המאשימה גרס, כי על הנאשם, כמנהל קרן, לשלם מחיר אישי כבד, ויש להחמיר עמו במיוחד ברכיב המאסר, ופחות בענישה הכלכלית, שכן הנאשם לדבריו, לא הונע במעשיו על ידי תאוות בצע.

 

הנאשם עתר לביהמ"ש שלא להרתיע אחרים ע"י הענשתו, וציין, כי הוא כבר ניזוק מעצם ההרשעה, בכך שנפגע מקור פרנסתו, ועוד קודם לכן, עקב פתיחת החקירה נגדו, הוא לא ניגש לבחינה באתיקה מקצועית - הבחינה האחרונה שנדרשה לו לצורך  קבלת רשיון  יועץ השקעות.

עוד הוסיף הנאשם וטען, כי החוק שנחקק והיה תקף בעת ביצוע העבירות, היה תאורטי, בלתי ישים ופגום, ועל כן שונה.

 

 

מטעם ההגנה התייצבה בביהמ"ש שרשרת אנשי עסקים.

עדי האופי העידו על היכרות רבת שנים עם הנאשם, שהוגדר ע"י אחדים כ"מטאור", ו"גאון פיננסי".

העדים תיארו את פעילותו הכלכלית המוצלחת של הנאשם, בימי פריחתה של הבורסה לניי"ע בת"א. באותה עת היה הנאשם מבוקש על ידי רבים.

 

עו"ד גלרט שהיה דמ"צ בחברת זת השקעות בע"מ (להלן: חברת זת) שנוהלה על ידי הנאשם, תאר פן מסויים של תמימות וחוסר ניסיון אצל הנאשם, אשר מחמת נאיביות לטענתו, היה מוכן לערוב אישית להחזרת הלוואה של חברה אמריקאית שנטלה הלוואה מחברת זת, ובעקבות מתן הערבות, ואי-החזרת ההלוואה ע"י החברה האמריקאית, הפסיד הנאשם מרכושו האישי, ואיבד השליטה בחברה שהקים.

 

עו"ד גלרט גרס, שמאפיין נאיבי זה בהתנהגותו של הנאשם, סיבך אותו בפלילים בתיק דנן, וזאת עקב העדר יועצים נכונים, וביחד עם חוסר נסיון וטיפשות.

לדבריו, אנשים אחרים שביצעו "עוקץ", וחברות שקרסו, נותרו חייבות כספים, ואילו הנאשם, באופן חריג וחסר תקדים בבורסה, איבד את השליטה על חברת זת.

 

עד אחר (גדעון עמיהוד) תיאר את השפעת ההרשעה על הנאשם, ועל סיכוייו להשתלב כחשב בחברה אשר בחרה לסגור שעריה בפניו בעקבות הפרסום על הרשעתו בתיק דנן.

עדים אחרים, כמו מיקי פורת, תיארו את הנאשם כמי שמוכן להשקיע ולהלוות כספים ללא ריבית מתוך אמונה בפרוייקט שעניינו מניעת התדבקות במחלת האיידס, ונכונותו לגייס כספים ולתרום למען מטרות בהן הוא מאמין, כמו גם היותו חבר אמיתי בשעת צרה, התומך בחבריו.

 

הנאשם הגיש אסופת פסקי דין בהם הוטלו עונשים של מאסר לריצוי בעבודות שירות גם בגין עבירות חמורות, וביניהם, ת.פ. (ירושלים ) 1188/00 מ"י נ' בועז וינר (לא פורסם).

נאשם שהורשע בגניבה ממעביד בסך 20,000 ₪, במהלך תקופה של 4 חודשים, ונדון ל- 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, וכן מע"ת, אך לא הוטל עליו קנס בשל העובדה שהמעשים בוצעו על רקע מצוקה כלכלית, עבודתו של אותו נאשם הופסקה אצל המעביד, וסכומי הגניבה נוכו מסכום הפיצויים שהגיע לו.

ביהמ"ש קבע שם, כי בגין עבירה של גניבה ממעביד הענישה הראויה היא עונש של מאסר, ואין להסתפק בשל"צ, אך כאמור, הוטל עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות.

 

חלוף הזמן

 

העבירות נשוא התיק דנן בוצעו בשנים 1996-1995, וגזה"ד ניתן בסוף שנת 2003.

 

לטענת ב"כ המאשימה, לנאשם לא נגרם עינוי דין של ממש, ויש ליתן לחלוף הזמן משקל מועט.

אליבא דב"כ התביעה, התארכות ההליך נבעה ממורכבות הנושאים, שכן מדובר בתחום שאיננו פשוט כלל ועיקר: השקעה באופציות ע"י קרן נאמנות.

 

לדבריו, כבר נקבע, שככל שהעבירות מתוחכמות - בירורן אורך זמן רב, ואם ניתן משקל ממשי לקולא להתמשכות ההליכים, פירושו של דבר : מתן תמיכה ופרס למי שמבצע עבירות מתוחכמות, אשר איננו מודה בביצוען, מביא להטרחת עדים רבים, וגורם להתמודדות לא קלה לגורמי אכיפת החוק.

 

ב"כ המאשימה הפנה לרף ענישה ההולם לדעתו את נסיבות התיק דנן בע"פ (ת"א) 70966/01 מיכאל מילר נ' מ"י (לא פורסם), נדון נאשם ל- 18 חודשי מאסר, וכן ל- 18 חודשי מע"ת וקנס בסך 20,000 ש"ח, וזאת על אף קביעת ביהמ"ש כי הנאשם לא ביצע את העבירות כדי להתעשר, אלא במעשיו חפץ להביא את החברה אותה ניהל לכדי הבראה, ולמנוע קריסתה, וכן על אף העובדה שחלפו 9 שנים עד לסיום ההליכים בבימ"ש השלום, ו- 11 שנים עד לשמיעת הערעור.

 

 

ביהמ"ש לערעורים קיבל את הכרעת ביהמ"ש קמא על חשיבות שיקול ההרתעה כלפי עבריינים פוטנציאלים:

"עבריינות הצוארון הלבן מתאפיינת בין היתר בקושי בגילויה, במורכבותה, ומשום כך גם בפרק הזמן הארוך החולף בדרך כלל בין ביצוע העבירה לבין מתן העונש. רק חלוף הזמן כשלעצמו אינו יוצר חסינות מפני ענישה של ממש, לרבות מאסר".

וכן:

"...ידעו עברייני הצוארון הלבן... כי בסופו של התהליך צפוי להם עונש משמעותי, גם אם העבירות תחשפנה באיחור, וגם אם ניהול ההליכים יתמשך ככל שידרש".

וכן:

"פרק זמן זה (11 שנים - י.א.) הגם שאין בו לאיין או לגמד את חומרת העבירות, והוא אינו מקנה לעבריין חסינות מפני מעשיו, הוא בעל 'נוכחות' של ממש לעניין הענישה".

 

בע"פ 70966/01 שהוזכר לעיל, מצא ביהמ"ש המחוזי לנכון להפחית את עונש המאסר מ- 30 חודשים ל- 18 חודשים, אך לא ביטל את עונש המאסר, ואף לא הפך אותו למאסר לריצוי בעבודות שירות, וזאת בשל חומרת העבירות, והצורך בהרתעת עבריינים פוטנציאלים.

 

הנאשם אמנם ציין במסגרת טיעוניו לעונש, כי אין "לחרוש על גבו" בניסיון להרתיע עבריינים אחרים, וכשהתאפשר לו ע"י ביהמ"ש להגיש השלמת טיעונים משפטיים ואסמכתאות משפטיות, היפנה את ביהמ"ש לע.א. 1009/02 מ"י נ' מוריס יתח דינים מחוזי כרך ל"ג (2) 70.

דא עקא, שפסק-הדין הנ"ל מתייחס לשיקולי ועדת השחרורים בעת שהיא שוקלת אם לשחרר אסיר ברשיון, ואז נדונה השאלה אם במסגרת השיקולים יש לשקול גם את הרתעת הרבים.

 

בענייננו, ההלכה הפסוקה בעבירות כלכליות רואה בשיקול ההרתעה אחד השיקולים החשובים ביותר בין שיקולי הענישה האחרים, ודווקא ההפניות עליהן הצביע הנאשם בספרו של עו"ד ג.עמיר - מבססות עניין זה.

 

 

יחד עם זאת, ההלכה הפסוקה הכירה בחלוף הזמן כנסיבה לקולא:

בע.פ. 125/74, 152/74 מירום חברה למסחר בינלאומי בע"מ ואח' נ' מ"י, פד"י ל(1) 63 קבע ביהמ"ש, כי עקב עינוי דין אין להטיל על הנאשמים עונש מאסר.

 

סביר להניח שהנאשם מכיר גם את דברי כב' השופט בר-אופיר, כי המשפט "כמו הגשם מביא ברכה בעיתו" המופיעים בע.פ. (ת"א) 664/95 אליעזר גולדברג נ' מ"י (לא פורסם), שכן שם נדון הנאשם גולדברג לו ייחסו שימוש ב "מידע פנים", ועפ"י פסה"ד, גולדברג העביר את "מידע הפנים" גם לחברו - הנאשם שבפני.

 

בת.פ. 7848 של בימ"ש השלום בת"א מ"י נ' דרור חוטר ישי מיסים יב/2 (אפריל 1998) עמ' ה- 78  נדון מי שהיה ראש לשכת עוה"ד בישראל בגין סיוע להשמטה של 50,000 ₪ מהדו"ח השנתי, וסיוע לאביו ושותפו של האב למסור תרשומת כוזבת בדו"ח לשנת 1991.

על הנאשם הוטל בשל העדר עבר פלילי, והזמן שחלף מאז ביצוע העבירות - 6 חודשי מאסר ע"ת וקנס בסך 50,000 ש"ח.

 

בת.פ. 849/95 מ"י נ' ברקי פטה המפריס (ישראל בע"מ) ואח', נדונו נאשמים בגין העלמת הכנסות, ונקבע כי בגין העבירות היה ראוי להשית עליהם מאסר לריצוי בפועל וקנס מכביד, אלא שעבור הזמן מאז ביצוע העבירות (כתריסר שנים - י.א.) יש בו כדי להשפיע במידה ניכרת על העונש עד כדי המנעות מהטלת מאסר בפועל.

 

בע.פ. 786/84, 795/84 הלוי נ' מ"י פד"י לט(2) 714, 717 נקבע:

"עונש הניתן בריחוק זמן מביצוע העבירה מאבד הרבה מאוד מכח ההרתעה שלו, ומאידך גיסא - הנאשם כבר נטל חלק לא קטן מעונשו, כאשר חרב הדין התהפכה מעל ראשו - והוא במצב שאינו יודע מה גורלו - במשך תקופה החורגת מכל מידה סבירה".

 

 

 

בע.פ. 2848/90  אסא נ' מ"י פד"י מד(4) 837 נקבע:

"הכל מסכימים שבקיומה של סחבת, יש טעם המצדיק הקלה במישכו של המאסר הממשי, שיגזר על העבריין, מקום שעונש כזה הינו ראוי ומתחייב בנסיבות העניין".

 

בתי המשפט גם נקטו באמת מידה שונה - ראה דברי כב' השופט ברנזון בע.פ. 568/72 עזרא נ' מ"י פד"י (כז(1) 806(810). "התמשכותם של המשפטים שהיא לדעתנו על אף הכל תופעה נפוצה למדי בבתי המשפט שלנו, אינה יכולה כלשעצמה לשמש עילה לאי הטלת עונש מאסר שהעבריין ראוי לו מבחינות אחרות...דבר זה יכול לשמש נימוק להקלה בעונש... אבל לא עד כדי לבטל כליל את עונשי המאסר שמבחינות אחרות הם ראויים לו" (ההדגשות שלי - י.א.).

 

וכן ראה: ע.פ. 7826/98 בנימין דורפמן ואח' נ' מ"י, מיסים יג/5 (אוקטובר 1999) שם נדחה ערעורם של נאשמים אשר נדונו לעונש מאסר בן 4 שנים בגין עבירות מירמה, מסירת ידיעה כוזבת, והוצאת חשבוניות פיקטיביות. ההליכים  המשפטיים שם נמשכו 7 שנים.

 

אובדן רשיון לעיסוק במקצוע כמנהל תיקי השקעות וכיועץ השקעות

 

הנאשם חזר ועתר לביהמ"ש לקבל בעניינו תסקיר קצין מבחן אשר יתייחס לשאלת הרשעתו, וזאת על מנת שביהמ"ש ישקול ביטול הרשעה עפ"י סעיף 192א' לחסד"פ (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982

 

הנאשם הפנה  את ביהמ"ש לת.פ. 13181/97 חנן לוריא ואורן רשף דינים 3 כרך י"ז 606.

שם ראה ביהמ"ש כשיקול משמעותי להקלה בעונש את העובדה שאחד הנאשמים צפוי לאובדן רשיון לעסוק במקצועו כמנהל תיקי השקעות, וכיועץ השקעות.

 

ראה דברי ביהמ"ש:

"בנוסף שקלתי לקולא באופן מיוחד את האפשרות הסבירה שהנאשם 2 לא יוכל לקבל רשיון לניהול תיקי השקעות וייעוץ בניי"ע".

אשר על כן ציין ביהמ"ש, כי על אף העובדה שעבירה של שימוש במידע פנים פוגעת במסחר ההוגן בשוק ההון, וכי יש להעדיף האינטרס הציבורי על פני שיקולים אישיים של הנאשם, הוא לא יטיל על הנאשם עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, בשל אובדן רישיון לעסוק במקצועו כאמור, ואף בשל העובדה שהתביעה לא הציגה, ולו פסק דין אחד, בו נדון נאשם בעבירה של שימוש במידע פנים למאסר בפועל שלא על דרך עבודות שירות.

הנאשם שם נדון ל- 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מע"ת, וקנס בסך 100,000 ₪. 

 

מותב זה ביטל הרשעת מנהל תיקים שנמצא אשם בשימוש במידע פנים בת.פ. 8550/99 מ"י נ' רונן קאופמן (לא פורסם), וזאת בשל הנסיבות המיוחדות במקרה הנ"ל, כאשר לנאשם לא היתה ידיעה מובהקת אודות מהלך הכנת הצעת הרכש שהיוותה "מידע פנים", אלא הוא נחשף לה מכח ישיבתו בחדר המסחר של י.ל.ר.שוקי הון בע"מ, שם הוצבו המחשבים בהם הסתייעו אנשי החברה. הוא גם לא היה "איש פנים" עפ"י הקביעות הרגילות, אלא מכח קשרי בעלות פורמאלית של חברה מסונפת, והוא אף לא הפיק במישרין טובת הנאה.

 

ככלל, עפ"י ההלכה הפסוקה, נאשם לא יורשע, רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרת העבירה.

ראה: ר"ע 432/85 גדעון רומנו נ' מ"י תקדין עליון כרך 85 (3) תשמ"ה/תשמ"ו - 1985 עמ' 737.

 

נקבע גם כי "מהותה של העבירה... בצירוף מדיניות  ענישה אחידה ... כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של הנאשם".

ראה: ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מ"י דינים עליון, כרך נו 653.

 

המחוקק איפוא, ראה לנגד עיניו מצבים חריגים בהם עשויים שיקולים אינדיבידואליים להיות כה כבדי משקל עד כי באיזון הכולל יגברו על האינטרס הציבורי.

ברם, כאמור, ביהמ"ש ישתמש   בסמכותו זו בנסיבות יוצאות דופן.

 

בענייננו, מדובר בעבירות חמורות, ולא ניתן לקבוע כי הנזק הצפוי מההרשעה אינו עומד ביחס סביר לחומרתן.

במקרה דנן, אין מקום לבטל את הרשעתו של הנאשם, ועל כן לא התבקש תסקיר קצין מבחן בעניינו, ולעניין זה ראה גם הפרק הדן במצבו הנפשי.

 

מצבו הנפשי של הנאשם

 

מחוות דעתו של ד"ר מה-נעים נ/27 עולה, כי  יכולתו של הנאשם להתמודד בתנאי כליאה - מוגבלת מאוד, ומאסר ממושך עלול לדרדר אותו למצבים נפשיים קשים.

 

אמנם אין בחוות הדעת הנ"ל קביעה שהנאשם איננו מסוגל להימצא במאסר שאינו ממושך, אך עולה מחוות הדעת, כמו גם מעדותו של ד"ר מה-טוב, כי הנאשם הוא בעל אישיות ילדותית ושבירה שבמצבי לחץ הוא עלול לאבד את שיפוט המציאות.

הפסיכיאטר בבדיקתו לא מצא עדות למצב פסיכוטי קשה בעת הבדיקה, ולא מצא כי קיימת פגיעה בשיפוט התקין, ועל כן לא סבר שהנאשם הינו חולה נפש הפטור מאחריות פלילית, אך קבע, כי הוא סובל מהפרעה נפשית קשה, וכי יש לו נטיה להתמוטטות במצבי לחץ, ואזי הוא גולש למצב של עירפול שיפוט המציאות.

 

במקרים לא מועטים, במיוחד בעבירות כלכליות, מנסים נאשמים להסתייע בפסיכיאטר כדי להתחמק מאחריות למעשיהם, ולחילופין לזכות בענישה מקלה. 

ברם, לא השתכנעתי במקרה דנן, כי הנאשם הוליך שולל את ד"ר מה-נעים, ובפועל הוא לא פנה להסתייע בפסיכיאטר רק לאחר ביצוע העבירות ו/או בעקבות חקירת משטרה, רשות ניי"ע או גורם אחר של אכיפת החוק, אלא הנאשם כבר היה בטיפול פסיכיאטרי כאשר התקשה להסתגל למסגרת הצבאית, ואזי אושפז במצב פסיכוטי פרנואידי, קיבל טיפול תרופתי ושוחרר מצה"ל, וכל זאת שנים רבות לפני ביצוע העבירות.

 

לא פעם עולה תמיהה הכיצד אנשים כה מוכשרים  שעסקו בתחום שוק ההון הצליחו כלכלית, פתחו חברות, זכו באמון הציבור, ובעת ניהול ההליכים הפלילים מתברר, כי אנשים אלו, שבידיהם היה מצוי הון רב של משקיעים מטעם הציבור, סבלו מהפרעות נפשיות.

 

הנאשם שבפני אובחן כאמור, ע"י רופאו כבעל הפרעת אישיות קשה, ומסתבר, כי הוא היה בעל שליטה בחברה בורסאית ששוויה רב, הוא פתח חברות, צבר הון, והיה מוחזק בידי אנשי כלכלה כ"גאון פיננסי".

 

בת.פ. 6927/95 מ"י נ' חיים שיבי (לא פורסם).

סיים הנאשם בהצטיינות תואר ראשון בכלכלה, ואח"כ תואר שני במינהל עסקים, ניהל קרן נאמנות, והורשע בעבירה של תרמית בניי"ע. הפסיכיאטר שם טען להפרעות נפשיות קשות של הנאשם, לאחר איבחון פסיכודיאגנוסטי, ונטען כי הפרעות אלו גרמו לו לבצע את העבירות - השפעה בדרכי תרמית על תנודות שערי ניי"ע, תוך ביצוע עיסקאות מתואמות ונוגדות מחשבון שבשליטתו של הנאשם.

 

ביהמ"ש המחוזי בע"פ 70749/01 חיים שיבי נ' מ"י (לא פורסם) הצביע על פעולת המערער שנבעה מאישיות נרציסטית, כאשר מעשיו לא גילו התנהגות עבריינית מוקדמת, ודבר זה מלמד כך עפ"י קביעת ביהמ"ש "אודות הסכנה הנשקפת לציבור המשקיעים בשוק ההון, ואת הקלות הבלתי נסבלת בה יכול אדם יחיד לגרום לנזק ציבורי רב-משמעות".

 

בת.פ. 3299/01 מ"י נ' דניאל  מיצנגנדלר (לא פורסם) דן ביהמ"ש בעניינו של רו"ח מנהל השקעות של חברה, אשר סחר מטעמה בניי"ע,  והורשע בתרמית בניי"ע. הנאשם לא ביקש לצבור לעצמו רווח, ואף לא התגלה מניע כלכלי למעשיו, והתברר כי היה בטיפול פסיכיאטרי בנעוריו, ואח"כ בשירותו הצבאי.

 

 

 

בחוו"ד הפסיכיאטרית שם נקבע, כי פעל עקב הפרעה נפשית ותוך תחושה מגלומנית, וראה עצמו כרגולטור של שוק ההון המעלה ומוריד מניות עפ"י גחמותיו.

הנאשם נדון שם ע"י ביהמ"ש ל- 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות,  12 חודשי מע"ת, וקנס בסך 50,000 ₪.

 

בענייננו, עיון בחווה"ד הפסיכיאטרית נ/27, ולאחר שביהמ"ש שמע את עדותו של ד"ר מה-טוב, ולאור מהות העבירות בהן הורשע הנאשם וחומרתן - אין לי ספק שאין לבטל הרשעתו של הנאשם, וראוי לו להיות מורחק מפעילות בשוק ההון.

 

הנאשם עתר לביהמ"ש שלא להכביד עליו בענישתו.

לטענתו, הוא לא התכוון לפגוע בציבור המשקיעים, ורק התנהגותו הרשלנית הביאה להסתבכותו, אך הוא למד את ליקחו.

עוד ציין הנאשם, כי הקרנות אותן ניהל לא היו קרנות ששלטו במליארדי ₪, ורוכשי היחידות של הקרן לא באו מקרב הציבור הרחב, אלא מדובר בקרנות קטנות, ורוכשי היחידות היו לקוחותיו לשעבר.

עוד לדבריו, הקרנות פורקו למעלה משנתיים לאחר ביצוע העבירות, ובפועל, עקב ביצוע העבירות, לא נגרם נזק לציבור, והראייה הטובה ביותר היא, כי הוא לא נתבע ע"י איש במהלך התקופה שחלפה.

הנאשם ציין כי קרן יער, אותה ניהל, היתה בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, במקום הראשון בין הקרנות בבורסה, והיא נוהלה על ידי אותו מנהל (הנאשם), כמו קרן נץ, ובשתי הקרנות ננקטה מדיניות דומה.

 

הנאשם הדגיש, כי שיתף פעולה עם חוקריו, הוא ניהל את הגנתו באופן הוגן, וזאת על מנת לסייע להליך השיפוטי ולא לבזבז זמן, וכן הוא ויתר על זימון עדים. כמו כן אין לו עבר פלילי.

עוד לדבריו, הוא לא קיבל טובת הנאה, ולהיפך - הוא מימש נכסים כדי לשלם את חובות לקוחותיו, עד כי ירד מנכסיו, וכיום דירתו  מעוקלת על ידי נושים אשר פתחו בהליכי מימוש, ובהיותו אב ל- 4 ילדים מהם 3 קטינים, הוא מסתייע לכלכלתו באמו הנכה, המתקיימת מפנסיה.

 

הנאשם הצביע על כך שהיו דירקטורים נוספים, שהיו אחראים לטענתו, כמוהו, אך הם לא הועמדו לדין, ולדבריו, אף הנאמן הסתמך על תדפיסי בנק המזרחי, אך הוא הנאשם הנענש היחיד.

 

אני תמימת דעים עם הפרקליט - עו"ד ליפשס, כי הסדרת שוק ההון אכן מחייבת אכיפה ביד ברזל, וכשמנהל קרן מועל באמון הנאמן והציבור, יש להטיל עליו עונש של מאסר שלא לריצוי בעבודות שירות.

 

יחד עם זאת, בנסיבות המיוחדות של הקרה דנן, לאור מצבו הנפשי של הנאשם, חלוף הזמן, כנסיבה נוספת, והעובדה שחלק מהעבירות נשוא כתב האישום בוצעו בסמוך לשינוי התקנות - יש לנהוג כפי שנקבע בת.פ. 3348/90 מ"י נ' משה קרן (לא פורסם):"אין ביהמ"ש נוהג להניף את שוט הענישה בבת-אחת, ובמלוא העוצמה בתחום המצוי עדיין בשלבי התהוות, וכי גם כאשר המעשים הנדונים מחייבים ענישה חמורה, יש לנקוט בהדרגה".

 

לאור כל המקובץ לעיל, אני מטילה על הנאשמים כדלקמן:

 

א.         על נאשמת 1 - שהינה כיום חדלת פרעון - קנס סמלי בסך 100 ₪.

 

ב.         על נאשם 2 -

1)         6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

 

            המזכירות תעביר עותק גזה"ד לממונה על עבודות השירות על מנת שימסור חוו"ד דעתו לעניין אופן ריצוי עבודות השירות.

            נדחה לקבלת חוו"ד הממונה לתאריך 2/2/04 שעה 09.00.

 

2)         12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מהעבירות עפ"י סעיף 418 ו- 419, 423 לחוק העונשין תשל"ז - 1977, וזאת תוך 3 שנים מתום ריצוי עבודות השירות.

 

3)         4 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור  על סעיף 124(18) או 123(5) לחוק השקעות בנאמנות תשנ"ד - 1994, או סעיף 96 יט(א) לפקודת החברות (נוסח חדש) תשמ"ג - 1983,  וזאת תוך 3 שנים מתום ריצוי עבודות השירות.

 

4)         קנס בסך 30,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו.

            הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים החל מתאריך 15/1/04.

 

הודע לנאשמת 1 על זכותה לערער תוך 45 יום.

 

ניתן היום ל' בכסלו, תשס"ד (25 בדצמבר 2003) במעמד ב"כ המאשימה- עו"ד ליפשס והנאשם.