48

בתי המשפט

וע 001060/03		בית משפט השלום באר שבע
28/06/2007	תאריך:	כב' השופט יעקב גנן	בפני:

המערער	ורמיאס אוקה		בעניין:
	עו"ד זורניצר יונית	ע"י ב"כ עוה"ד
	נגד
המשיב	קצין התגמולים
	אמיר יחיא	ע"י ב"כ עוה"ד

ד"ר קלרה שניידרמן – חברה מר לואיס פלד - חבר

נוכחים:

פסק דין

1. נושא ערעור זה הוא פגימה הקשורה במחלה נפשית –

Schizophernia Paranoid Type.

2. בתאריך 1.6.98 פנה המערער לקצין-התגמולים בתביעה להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין הפגימה האמורה לעיל.

3. הרקע העובדתי, כפי שעולה מטיעוני המערער, הוא כדלקמן: -

המערער, בן העדה האתיופית, התגייס לצה"ל ביום 03.11.97, ושימש כשוטר-לוחם במג"ב ביחידה שעסקה בסיורים משותפים עם השוטרים הפלשתינאים, והוא מייחס את הפגימה, נשוא ערעור זה, לאירוע שקרה ביום 21.04.98, בשעת הערב, עת נסע בג'יפ-מוגן, נהוג ע"י נהג, וביחד עם קצין, בן העדה הדרוזית, וכן חייל נוסף, בן העדה האתיופית.

בהמשך הנסיעה התעייף נהג-הג'יפ והקצין-הדרוזי נטל את הגה-הרכב, החליף את מקומו עם נהג-הג'יפ ואיפשר לו, להירדם. החייל האתיופי, שישב ליד המערער, נרדם אף הוא.

לדברי המערער, שמע את הקצין-הדרוזי משוחח במכשיר-הקשר, בשפה הערבית, וכן ראה ג'יפ של שוטרים-פלשתינאים כשהוא נוסע, הולך וקרב, לג'יפ שבו הם נסעו, והוא נתמלא בפחד. פחדו נבע הן מהשפה הערבית, אותה הוא שמע מפיו של הקצין-הדרוזי כשהוא משוחח עם מאן-דהוא, והן מקרבתו של הג'יפ של השוטרים-הפלשתינאים, ההולך ומתקרב אליהם.

ללא הצלחה ניסה המערער להעיר את החייל האתיופי הנוסף, שישן לידו, וקרא לו לקום, אבל זה היה ללא הועיל.

הסיור נמשך בין 8-10 שעות.

לאחר שנוסעי הג'יפ חזרו ליחידתם, הלך המערער לישון, אולם לא הצליח להירדם.

למחרת, לאחר מסדר-הבוקר, נסע לביתו, אולם לא מצא איש בבית.

מאחר וחשב שבני-הבית מחפשים אותו, לכן, בשעה 16:00, חזר לבסיס, שם הוא ישן.

בבוקר למחרת, קם לתפקיד למשמרת-בוקר, לאחר קבלת תדריך המ"פ הגיע לבונקר, לשמירה.

במהלך השמירה הודיע המערער לקצין-התורן, כי אינו מרגיש בטוב ובאמצעות מכשיר-הקשר הזמין הקצין התורן את חובש היחידה, שמצא את המערער במצב שכולו רועד, והלה העבירו למרפאה ולאחר מכן הופנה לבית-החולים ע"ש "סורוקה", בבאר-שבע ומשם הועבר לבית-החולים הפסיכיאטרי.

הוצאה הוראת אשפוז דחופה עקב סמפטומים הלוצנטורים והתנהגות מופרעת, חסרת שיפוט ומסוכנת לעצמו ולסביבה.

אושפז במשך תקופה ארוכה, עד ליום 26.01.99 במרכז לבריאות הנפש ועד למועד הגשת הערעור, היה באשפוזים קצרים מיום 28.03.99 ועד ליום 31.03.99, מיום 11.04.99 ועד ליום 16.04.99.

4. ביום 12.11.99 ועד ליום 04.05.00, ומיום 07.02.01 ועד ליום 07.11.01, עבר שיקום בבית ירוחם והופנה לדיור בהוסטל.

בתאריך 20.06.99, הודיע קצין-התגמולים למערער, כי בהסתמכו על חוות-דעת רפואית, הגיע לכלל מסקנה לפיה לא קיים "קשר סיבתי", בין המחלה הנפשית, שממנה סבל עד מלפני גיוסו לצה"ל, לבין תנאי שירותו הצבאי, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים.

5. חוות-הדעת הרפואית, עליה הסתמך קצין-התגמולים בדחותו את תביעת המערער, כאמור בסעיף הקודם של פסק-דין זה, היא חוות-דעתו הרפואית של פרופ' משה קוטלר, מומחה בפסיכיאטריה (מסמך 104 בתיקו-הרפואי של המערער).

פרופ' משה קוטלר מתייחס למצבו הנפשי של המערער, בתקופה שקדמה לגיוסו לצה"ל, והוא מציין, כי שנה טרם גיוסו עבר אפיזודה פסיכוטית ראשונה, שבעקבותיה היה במסגרת טיפולית. התגייס לשירות בצה"ל מבלי שדיווח על מצבו ומבלי שהתמיד בנטילת תכשירים אנטי-פסיכוטיים, שהינם הפקטור-המרכזי בצמצום ומניעת גלים פסיכוטיים-חוזרים.

גל-פסיכוטי שני התפתח במהלך שירות בן מספר חודשים, כשלגמרי אינו מתאר כל נסיבות דחק בשירות. גל-חוזר זה הינו המשך ישיר ורצוף של מחלה, שהחלה טרום השירות...

הגל-החוזר במהלך השירות, בטווח של שנה מהגל הקודם, נראה די טיפוסי ואופייני בהעדר כיסוי של טיפול אנטי-פסיכוטי.

6. ביום 23.03.03, הגיש המערער ערעור זה על החלטתו האמורה לעיל של קצין-התגמולים מיום 20.06.99.

7. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 04.05.2004, הגישה לנו ב"כ המערער את חוות דעתו הרפואית, מיום 28.03.04, של ד"ר נמרוד גריסרו, מומחה בפסיכיאטריה (מוצג מע/2), וזאת ביחד עם מסמכים נוספים. וכמו-כן הוגש לנו תצהיר, שעשה המערער ביום 23.05.04 (מוצג מע/1) וכן 3 תצהירים נוספים (מוצגים מ-מע/3 ועד מע/5, בהתאמה).

8. מטעמו של המשיב הוגש לנו תיקו-הרפואי של המערער (מוצג מש/1), וכן חוות-דעת רפואית, נוספת, מיום 24.09.2004, של פרופ' משה קוטלר, שבאה כתגובה לחוות-הדעת הרפואית, מיום 28.03.04, של פרופ' נמרוד גריסריו.

9. בתאריך 30.03.06, הוחל בשמיעת ההוכחות.

תחילה נחקר פרופ' נמרוד גריסריו, על האמור בחוות-דעתו הרפואית, מיום 28.03.04.

אחריו, נחקר המערער על האמור בתצהירו מיום 23.05.04 : ולאחר מכן העיד ה' מהבאו אגרימוטו, קרוב משפחה של המערער (הסבא של המערער ואביו של העד הם אחים), שנחקר על האמור בתצהירו, מיום 11.01.06 (מוצג מע/4).

אחריו העיד ה' ירמיאס וולאו, קרוב משפחה של המערער (אחיו של העד הקודם, ה' מהבאו אברימוטו), שנחקר על האמור בתצהירו מיום 11.01.06 (מוצג מע/5).

המשך הדיון נדחה ליום 28.11.06, לשם שמיעת עדותו של פרופ' משה קוטלר ושל אחיו של המערער, ג'וני טגה.

10. ביום 28.11.06, העיד פרופ' משה קוטלר, שנחקר על האמור בשתי חוות-הדעת הרפואיות שהוגשו על-ידו.

העד, ג'וני טגה, לא הופיע לדיון וב"כ המשיב ביקש למשוך את תצהירו מתיק בית-המשפט. ב"כ המערער הסכימה לבקשה.

לאחר מכן, הצהירו ב"כ הצדדים, כי אין להם עדים נוספים וביקשו להגיש את סיכומי טיעוניהם, בכתב.

ניתנה החלטה, כמבוקש ע"י ב"כ הצדדים, ונקבע, כי פסק-הדין יישלח אליהם והם פטורים מהופעה לשמיעתו.

סיכומי ב"כ המערער הוגשו ביום 14.01.07.

סיכומי ב"כ המשיב הוגשו ביום 16.04.07.

11. ד"ר נמרוד גריסריו, הינו מנהל מחלקת השהייה במרכז לבריאות הנפש, בבאר-שבע, וחתום על סיכום מחלה, מיום 07.05.98 (מסמך 96 בתיקו-הרפואי של המערער). על-סמך האמור בחוות-דעתו הרפואית, מיום 28.03.04 (מוצג מע/2) ועל סמך דברי עדותו בפנינו, ביום 30.03.06, עולים הדברים הבאים: -

המערער הינו הבכור מבין 6 ילדים – אמו נפטרה כשהיה בן 3 שנים.

גדל אצל אם-חורגת ותמיד הרגיש שהוא לא הבן הביולוגי שלה. הקשר עם בני-המשפחה רופף. בצבא – היה במעמד של חייל בודד.

השינויים במצבו הנפשי החלו מאז חודש אוגוסט 1996, עת התחיל לפנות בתדירות גבוהה לרופא המשפחה עם תלונות סומטיות שונות.

בתאריך 25.02.97, נבדק ע"י פסיכיאטר בחדר-מיון בבית-החולים ע"ש "סורוקה", בבאר-שבע, שהתרשם ממצב פסיכוטי עם פחדים מאנשים ברחוב ובאוטובוס על רקע מחשבות-שווא של יחס ורדיפה.

ירד בתפקודו והפסיק ללמוד. הוחל בטיפול תרופתי והופנה למעקב פסיכיאטרי. הגיע פעם אחת למעקב ובבדיקתו אז לא היה פסיכוטי וביקש להפסיק את הטיפול התרופתי, בטענה שזה מפריע לו לחזור ללימודים.

הומלץ להמשיך את הטיפול. ברם, הוא לא חזר למעקב, חרף הזמנות חוזרות שנשלחו אליו, וכן לא המשיך בנטילת הטיפול הרפואי.

מדובר בבחור צעיר, חייל בשירות סדיר, עם היסטוריה של התקף פסיכוטי שנה וחצי קודם האירוע הנדון כאן.

במבחני הגיוס לצה"ל, שנערכים טרם הגיוס, ושאמורים להיות המסננת לחולים, לא מסר המערער כל פרטים על בעייתו הנפשית אשר קדמה לגיוסו, וד"ר נמרוד גריסריו, משער - ובצדק - שהיה נפסל לשרת כחייל קרבי ואולי בכלל לא היו מגייסים אותו לצה"ל.

עוד מציין ד"ר נמרוד גריסריו, כי בקוד התרבותי - זה משפיל למסור פרטים מסוג מחלה כזו.

יחד עם זאת, הוא מציין, כי אין ספק, שהלחצים בהם היה נתון במסגרת השירות הצבאי, תרמה להחרפה במצב, וכי ההתקף שהיה למערער עוד לפני הגיוס, היווה את תחילת המחלה.

לאפיזודה לפני הגיוס היה ערך מוגבל אשר, לא בוודאות, מוביל למחלה וגם אם המחלה לא פרצה בשל השירות, מן הראוי שהמערער יוכר כ"נכה", לפי חוק הנכים, כמי שנכותו "הוחמרה", מחמת החרפת מצבו על רקע דחק מבצעי בשירות הצבאי, גם אם יהא זה לפנים משורת הדין.

12. הגם שבערעור זה, לא הועלתה כל מחלוקת רפואית של ממש, ניתן לומר, כי עמדתו של ד"ר נמרוד גריסריו לוקה בחסר בכמה וכמה נקודות: -

א. אין לראות באפיזודה הפסיכוטית הראשונה שעבר המערער טרם גיוסו לצה"ל, כ"אפיזודה פסיכוטית תגובתית קצרת מועד (B.R.P.)", מאחר והמדובר בהסתמנות תסמונת ממושכת ובהתפתחותה של סכיזופרניה גרעינית.

ב. הסתרת המידע על מצבו הנפשי אינה עניין של מה בכך, ותהיינה הציפיות של המגוייס והמוטיבציות שלו אשר תהיינה. צודק פרופ' משה קוטלר, שעה שהוא קובע, כי בשל הסתרת מידע זה, שובץ המערער במסגרת לוחמת ונבצר משלטונות הצבא לבצע את השיקול הנדרש: האם לגייסו לצה"ל או להגן עליו בסוג בריאות תואם. ניתן להעריך שעקב איפיון ההפרעה טרם השירות, היה המערער מקבל פרופיל-רפואי: 21, בהתאם לקריטריונים של פסיכוזה תגובתית קצרת-מועד ולא פרופיל-רפואי: 97, כפי שקיבל בפועל.

ג. פרט למשפט הגורף "אין ספק, שהלחצים להם היה נתון במסגרת השירות הקרבי במג"ב בעזה תרמה להחרפת במצבו" - אין כל איזכור של גורמי דחק ספציפיים שבהם נתקל המערער; אין כל הצבעה בדבר "אירוע חריף", שיכול לשמש כטריגר להתפרצות המחלה.

מכל מקום, האירוע, נשוא הערעור, מיום 21.04.98, שנראה בעיני ד"ר נמרוד גריסריו, כאירוע שהביא להחרפה במצב - יכול גם, בהחלט, לשמש ביטוי של מחלת המערער, ממנה הוא סובל, ושכידוע - מהלכה הטיפוסי כולל גלים חריפים ורמיסיות חלקיות או מלאות ביניהם, והאירוע מתאריך 21.04.98, הינו ביטוי של גל אקוטי חריף חוזר שתקף את המערער.

ד. קיימים די סיבות וגורמים, שאינם קשורים עם השירות הצבאי, שיש בהם כדי להביא להתפרצותה של המחלה אצל המערער, ונציין רק כמה מהם: -

1. מות האם כשהיה המערער בגיל כה צעיר;

2. יחסים שאינם נוחים עם אמא חורגת;

3. התאבדות האב;

4. לחצים משפחתיים ורקע כלכלי קשה;

5. אח נוסף חולה במחלת הסכיזופרניה.

13. עפ"י חוק הנכים של החיילים בצבא האמריקאי, זכאי כל חייל שנפגע בעת השירות להיות מוכר כ"נכה", גם אם הפגימה לא היתה עקב השירות. במאמר מוסגר נעיר, כי ההוראה בחוק הנ"ל מתייחסת אך ורק לאנשי הצבא שבשירות הסדיר ולא לחיילים בצבא-הקבע, שמבטחים עצמם בחברות-ביטוח פרטיות, כנגד סיכונים של פציעה או מוות בשירות.

עפ"י סעיף 1 בחוק הנכים, כפי שהוא קיים בארץ, כדי שחייל יוכר כ"נכה" - עליו להוכיח כי פגיעתו נגרמה גם בעת וגם עקב השירות, ומשלא עלה בידיו להוכיח שניים אלה – לא תתקבל תביעתו.

14. אין מקום לדון ב"החרפת מצבו של המערער לפנים משורת הדין", כפי שטוען המומחה הרפואי מטעם המערער.

הטיעון של "לפנים משורת הדין" - אינו הולם את הנסיבות במקרים של כלל הנכים ומשפחות שכולות, שכן אין לך מקרה של נכה או משפחה שכולה, שגם אם לא קיימת זכאות להכרה מן הדין, מצדיקות הנסיבות להכרה לפנים משורת הדין. קצין-התגמולים בהיותו רשות סטטוטורית, חייב להקפיד במיוחד על כך על-מנת שלא יעלה כל חשד של משוא-פנים והתנהגות של איפה ואיפה.

15. דין ערעור זה להידחות והחלטת קצין-התגמולים, מיום 20.06.99 - נשארת על כנה.

16. מן הראוי היה לחייב את המערער לשאת בהוצאות המשפט ובשכר-טרחת עורך-דין המשיב בסכום ניכר, אלא שמחמת מצבו הבריאותי של המערער, ובשים לב לעובדה, כי הוא מיוצג ע"י הסיוע המשפטי - אין צו להוצאות.

17. זכות ערעור כקבוע בסעיף 34 לחוק הנכים.

18. מזכירות בית המשפט:-

א. תמציא לב"כ הצדדים - עותק מפסק-דין זה לאחר שבדיון מיום 28.11.06 קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו.

ב. תשלח לקצין-התגמולים, ישירות - עותק מפסק-דין זה.

ג. תחזיר לב"כ המשיב – את תיקו הרפואי של המערער (מוצג מש/1), שצורף במהלך הדיונים.

ניתן היום ט' בתמוז, תשס"ז (25 ביוני 2007) בהעדר ב"כ הצדדים

( - ) ( - ) ( - )

_________________ __________________ _________________

יעקב גנן, שופט (דימ.) ד"ר קלרה שניידרמן מר לואיס פלד

אב בית-הדין חברה חבר

שם הקלדנית: יעל. ק.