1

בתי המשפט

פח 001202/02		בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
20/01/05	תאריך	כב' השופטים: ש' טימן-אב"ד ש' ברוש י' שנלר	בפני

המאשימה: מדינת ישראל

ע"י באת כוחה – עו"ד אושרה גז

- נגד -

הנאשם: יצחק מכני

ע"י ב"כ עו"ד – איתי רגב

הכרעת דין

השופט שלי טימן, אב"ד:

מבוא

1. הערה אישית

ישבתי במהלך הדיון המשפטי הזה, שהיה סוער ודרמטי, מתוח ורווי אמוציות: הנאשם - מלא מרירות, תסכול, כעס, בדידות, המנהל מאבק אבוד מראש, אך עיקש, בתקווה חסרת הגיון לצאת מהמצב המבהיל אליו נקלע.

ישבתי וחשבתי, בנבדל מהקורה במשפטים אחרים על מעשי רצח: עד היכן מגיעה אטימותו והתרכזותו רק בעצמו של אדם אומלל, המאמלל – ללא נקיפות מצפון – אנשים אחרים, משפחתם וחבריהם, שניסו לעזור לו, למרות שאיננו זכאי לכך. עד היכן מגיעה כפיות הטובה וכיצד משלמים האנשים הבלתי נכונים והנקיים מכל עוולה, בחייהם. ללא סיבה. ללא תכלית.

2. ביום 24.10.02 בשד' ח"ן שבתל-אביב הוצת בנסיבות פליליות ואכזריות מרק פורן ז"ל, שכיהן כמזכיר אירגון נכי צה"ל במחוז תל-אביב (להלן: "מרק"). מרק הוצת בידי הנאשם שבפנינו – יצחק (חן) מכני, נכה צה"ל שקיבל קצבת נכות ממשרד הביטחון וחלק מענייניו הנוגעים לארגון נכי צה"ל, מול משרד הביטחון לנכותו טופל על-ידי מרק אישית.

למרבה הצער, נפטר מרק ביום 7.11.02. לאחר תקופה בת שבועיים בה אושפז בבית-חולים שיבא שבתל-השומר, כתוצאה מפצעי הכוויות, עקב אותה הצתה. בעקבות מותו הגישה התביעה כתב אישום מתוקן, המייחס לנאשם עבירה של רצח (עבירה על סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977)(להלן: "חוק העונשין") וגם שתי עבירות נוספות, לבד מעבירת הרצח: חבלה בכוונה מחמירה (עבירה על סעיף 329 לחוק העונשין) ואיומים (עבירה על סעיף 192 לחוק העונשין).

3. בטרם אפתח בהצגת האישומים המיוחסים לנאשם, עלי לציין, כי בתיק זה הוחלפו, לבקשת הנאשם, ארבעה סניגורים (!). מובן שהחלפות אלו סרבלו את הדיון בתיק וגרמו להתמשכותו, מעבר לכל צורך.

כתב האישום

4. ביום 3.11.02 הוגש כתב האישום המקורי כנגד הנאשם. אולם ביום 13.11.02 נאלצה הפרקליטות להגיש כתב אישום מתוקן, בעקבות מותו של מרק ושינוי שניים מן האישומים מעבירות של ניסיון לעבירות מושלמות. לפיכך ייקרא מכאן ולהבא "כתב האישום המתוקן" - "כתב האישום".

5. ואלה העובדות המבססות לפי כתב האישום את האישומים כנגד הנאשם:

הנאשם פנה לארגון נכי צה"ל, על-מנת שהארגון יסייע לו בפניה למשרד הביטחון, לשם הגדלת קצבת הנכות אותה הוא מקבל, ובבקשה לקבל הלוואות שונות. הוא נפגש עם מרק, בנושא זה, מספר פעמים, וכן שוחח עמו טלפונית. הנאשם לא היה מרוצה מכך שבקשותיו להגדלת קצבת הנכות ולקבלת סיוע כספי אינן נענות, ועקב כך במספר מועדים בלתי ידועים, ובמועדים שעוד יפורטו, בסמוך לפני 24.10.02 איים הנאשם כי ירצח את מרק ואת משה מטלון, המכונה "מוץ", המכהן כיו"ר ארגון נכי צה"ל צה"ל הארצי (להלן: "משה מטלון"). האיומים היו במהלך שיחות טלפוניות ישירות עם מרק, או עם עובדים אחרים במשרדי ארגון נכי צה"ל, על-מנת שאלה ימסרו למרק את האיומים.

בין היתר, התקשר הנאשם למשרדי הארגון ביום 20.10.02 ואיים "אני אשרוף את מרק ואת מוץ, לא אכפת לי כלום". ולמחרת, ביום 21.10.02, התקשר הנאשם וביקש למסור למרק כי "יצור עמו קשר תוך 24 שעות במידה וחייו חשובים לו, ולא, יקרה רצח". באותו יום התקשר הנאשם פעם נוספת לאחד מעובדי המשרד (מאיר מגנזי) ואמר לו שלא יגיעו, הוא ומרק, למחרת למשרד "במידה ורוצה לחיות".

ביום 22.10.02 התקשר הנאשם למשרדי הארגון ושוחח עם אחת העובדות ואיים "אני אבוא לשרוף אותו לא מעניין אותי שום דבר".

בסמוך לאחר מכן, גמלה בלבו של הנאשם ההחלטה לרצוח את מרק. לצורך ביצוע ההחלטה הצטייד הנאשם ביום 24.10.02 במיכל פלסטיק ובבקבוק זכוכית, שניהם מלאים בבנזין, נסע ברכבו לבניין משרדי הארגון בשד' ח"ן שבתל-אביב ושם המתין לבואו של מרק, כך כתב האישום.

בשעה 10:00 בבוקר הגיע למקום קלימו לוי, מתנדב בארגון נכי צה"ל (להלן: "קלימו"), שאל את הנאשם לפשר מעשיו במקום, והנאשם אמר לו "היום אני שורף את מרק" והסביר כי מרק אינו מסייע לו בפניותיו למשרד הביטחון. קלימו נכנס לבניין המשרדים שוחח עם מרק בעניינו של הנאשם, וכשיצא להסביר לנאשם את מצב הדברים, הנאשם ענה בתגובה "היום זה יום הדין שלו היום אני שורף אותו". במועד זה, בצהרי היום, יצא משה אילת מבניין משרדי הארגון ופנה אל הנאשם, שאמר לו שלא מקיימים את ההבטחות שנתנו לו וכי "אני אשרוף את הבן זונה הזה".

בסמוך לאחר מכן יצא מרק מבניין משרדי הארגון, כשהוא מלווה בשחר עמנואל (להלן: "שחר"), אף הוא עובד בארגון נכי צה"ל. הנאשם הצית את בקבוק הבנזין שהיה ברשותו והשליך אותו לעבר מרק ושחר. השניים הצליחו להסתתר מאחורי צמחיה שהייתה במקום, כך שהבקבוק לא פגע בהם. אולם, כאשר יצאו ממקום המסתור רץ לעברם הנאשם תוך שהוא צועק "מגיע לו" "מגיע לו" "אני אשרוף אתכם" "אני אהרוג אתכם" והתיז לעברם את הבנזין שהיה במיכל הפלסטיק. לאחר מכן, הצית הנאשם את מרק, עד שבער כולו. גם בשלב זה, המשיך הנאשם לשפוך על מרק את הבנזין שהיה במיכל. מייד לאחר מכן נכנס הנאשם לרכבו ונמלט מן המקום.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למרק כוויות קשות בכל חלקי גופו, הוא אושפז בבית חולים שיבא שבתל-השומר וביום 7.11.02 נפטר כתוצאה מפציעתו. שחר נזקק אף הוא לטיפול רפואי.

לטענת התביעה בכתב האישום המתוקן, במעשיו אלה גרם הנאשם בכוונה תחילה למותו של מרק וניסה לגרום חבלה בכוונה מחמירה לשחר. יוער כי בסופו של דבר – הואשם הנאשם בעבירה המושלמת, והמילה "ניסה" הועתקה, בטעות, מכתב האישום המקורי.

בכתב האישום מיוחסות לנאשם שלוש עבירות: עבירה של רצח על-פי סעיף 300 (א)(2) לחוק העונשין, עבירה של חבלה בכוונה מחמירה על-פי סעיף 329 לחוק העונשין ועבירה של איומים על-פי סעיף 192 לחוק העונשין.

תשובת הנאשם לכתב האישום

6. בתשובת הנאשם לכתב האישום, שהוגשה באמצעות ב"כ באותה עת, עו"ד צנג, ונתקבלה ביום 13.4.03, כפר הנאשם בגרסת התביעה, כי איים לרצוח את מרק, את משה מטלון ועובד אחר בארגון. כמו כן, הוא הכחיש כל קשר בין האיומים הנטענים לבין גרימת המוות. אפרט:

הנאשם כופר בגרסת התביעה, באשר לאופן גרימת מותו של מרק (רצח) ופציעתו של שחר. אולם, הוא אינו כופר בכך כי כתוצאה ממעשיו-שלו, נגרמו למרק כוויות קשות בכל חלקי גופו, הוא אושפז בבית-חולים שיבא ונפטר, כעבור כשבועיים, כתוצאה מאותן כוויות. כמו כן, אין הוא מכחיש, כי גם שחר נזקק לטיפול רפואי בעקבות אירוע ההצתה. הוא גם מודה כי מיד לאחר מעשה ההצתה נכנס לרכבו ונמלט מהמקום.

בסופו של דבר, כופר הנאשם באישומים המיוחסים לו בכתב האישום. לגישת הנאשם, יש למחוק את עבירת האיומים המיוחסת לו, ה"נטמעת" בעבירת הרצח. עוד, לגישת הנאשם, יש למחוק את האישום בגרימת החבלה בכוונה מחמירה, שכן העובדות הרלוונטיות לאישום שכזה אינן עולות מתוכן כתב האישום.

7. ראוי להקדים את המאוחר ולציין, כי בכל הנוגע לאישום העיקרי טוען ב"כ הנוכחי של הנאשם, כי אין להרשיעו בעבירת רצח וכי יש להרשיעו בעבירת המתה הפחותה מעבירת הרצח.

גרסת התביעה

8. לגרסת התביעה, הנאשם איים ושב ואיים, באופן המפורש והברור ביותר, באזני העובדים השונים של ארגון נכי צה"ל במחוז תל-אביב (להלן: "הארגון"), על כוונתו לרצוח את מרק ואת משה מטלון. ולמטרה זו אף הגיע ביום 24.10.02 למשרדי הארגון שבתל-אביב, והמתין שם למרק. הנאשם הגיע למקום לאחר שגמלה בלבו ההחלטה לרצוח את מרק. הנאשם הצטייד בבנזין, בבקבוק ובמיכל, והוציא את החלטתו אל הפועל ברגע שמרק יצא את משרדי הארגון.

ראיות התביעה

9. קודם שאפרט ראיות התביעה בנוגע למעשה עצמו – ראוי להסביר מיהו הנאשם, מהו הקשר שלו לארגון, ומה היו דרישותיו, שלא נענו-לטעמו.

הנאשם הוכר כנכה צה"ל, עקב פגיעה באזניו, ונקבעה לו נכות של 20%. ככזה היה חבר באירגון נכי צה"ל.

אלא שהחיים לא היטיבו עמו: הוא גרוש מטופל בארבעה ילדים, ואחד מילדיו חלה במחלת הסרטן (הילד נפטר, אגב, לאחר הגשת כתב האישום). מצבו הכלכלי בכי רע, ובעצם הגיע לפת-לחם, והיו תקופות שבהן היו – הוא וילדיו – חסרי בית. בנוסף לכך, נפגע הנאשם באחת מרגליו כשנכנס ברחוב בבטונדה, ונזקק לקביים (ללא קשר לנכותו הצבאית), ועל כן חש עצמו אומלל עוד יותר.

הנאשם סבר שהוא זכאי להכרה ממשרד הביטחון כנפגע הלם קרב, וכיוון שנדחה – לדבריו – בלך-ושוב, ציפה שהארגון יפעיל את קשריו עם משרד הביטחון כדי להשיג מסמכים המצביעים – לדעתו – על בעיה פוסט טראומתית ,לכאורה, וגם יטפל בענייניו, בתוקף חברותו בארגון נכי צה"ל (ראה תצהיר עו"ד צדקוני שצורף לסיכומים בהסכמת התביעה).

וכיוון שמרק ז"ל היה מזכיר סניף תל-אביב, טיפל בדרישותיו – בתוקף תפקידו – וגם עזר לו באפן אישי והבטיח להמשיך ולעזור – ראה בו הנאשם את מי שאחראי למצבו האישי, משום שלא עשה די ולא מילא הבטחותיו (כך סבור הנאשם) – היווה מרק מטרה לכל שורת המעשים המיוחסים לנאשם בכתב האישום.

(ראו עדות הנאשם בע' 40 – 42 בחקירה הראשית מיום 15.2.04, ע' 43, שורות 12 – 15; עדותו בחקירה נגדית, ע' 49 שורות 10 – 25; עדותו של קלימו לוי ע' 11, שורות 16 – 23 בחקירה ראשית וע' 15, שורות 3 – 4 בחקירה נגדית).

10. עד התביעה מר משה מטלון ("מוץ")

עד זה מכהן כיו"ר ארגון נכי צה"ל והעיד בחקירה הראשית (ע' 6 שורות 3 – 7 לפרוטוקול מיום 10.11.03) כי –

"הנאשם התבקש יום או יומיים לפני המקרה עצמו להביא חומר. קיבלתי ביומיים אלה איומים למשרדי. אני נוהג להשיב לכל אדם שפונה אלי בסופו של יום, יש לי דף מחשב שמרכזים לי ההודעות ונתקלתי בהודעה של הנאשם - שאם אני לא חוזר אליו, יום חמישי הקרוב הוא רוצח את מרק ואותי".

(ההדגשות אינן במקור – ש.ט.)

ובחקירה הנגדית (שם, בע' 6 שורות 19 - 26) העיד כי –

"עוזרי שמואל בר-דוד הוא העוזר שלי שהתקשר בחזרה לנאשם. אני לא הייתי לידו כשניהל את השיחה. שמעתי את העוזר שלי, לא שמעתי את התשובה מהצד השני של הקו. דברי הנאשם ידועים לי רק מפי בר-דוד. השיחה ארכה דקות. השיחה הסתיימה בזה שנאמר לי שהעגלה שלי תיתרם, כך על פי הנאשם - שהעגלה שלי לאחר הרצח תיתרם ליד שרה. כך נאמר לי על ידי העוזר שלי. למיטב זכרוני, זה היה ביום ג', בערב.

הזמנתי את הנאשם אלי למשרד. שמעתי שהעוזר שלי אמר לנאשם בטלפון שיבוא עכשיו. אני מפרש את דברי הנאשם לעניין העגלה שלי שתיתרם לאחר הרצח כאיום. אם היה קואופרטיבי היה בא למשרד. השיחה הסתיימה בטונים לא נעימים".

ייאמר מייד, כי עדות זו זהה לחלוטין לעדותו של עד התביעה, שמואל בר דוד, ע' 27 (שורות 9– 16) לפרוטוקול הדיון מיום 16.11.03, שתובא מיד.

11. ע"ת שמואל בר דוד

עד זה משמש כעוזרו של יו"ר ארגון נכי צה"ל – משה מטלון והעיד (ע' 27 שורות 6– 20, 1 – 3 לפרוטוקול מיום 16.11.03) כי -

"אני מכיר את הנאשם שכאן. מספר ימים לפני האירוע, ביום שני הגענו ב 17.00-18.00 למשרד, אני והיו"ר. מנהלת הלשכה אמרה לנו שהתקבלה שיחה מאד מוזרה, ואז התקשרתי, זה היה איזה טלפון של חברתו, היא אמרה לי שהיא לא יודעת איפה הוא. אמרתי שיתקשר אלי חזרה כשיגיע. לאחר 20 דקות הוא חזר אלי, והתחיל בקללות, בגידופים, אמרתי לו - לא עשיתי לך שום דבר, והוא אמר שזה לא נגדי אלא נגד יו"ר הארגון ונגד מרק, ואמר – הם הרגו לי את הנשמה, אני צריך לגמור אותם עד יום חמישי, אני גומר אותם. זו הייתה שיחה קשה מאוד והסברתי לו שאנו לא הכתובת המדויקת, ניסיתי לדבר אתו כפי שאני מנסה לדבר עם נכים שמצויים במצוקה. הוא אמר 'את כל הכסף שצריך לתת לי אתם נותנים למסיבות הניצחון שלכם', והוא אמר שאגיד ליו"ר שאת הכסא שלו יתרמו ל-'יד שרה', וכל הזמן קילל וגידף. בשלב מסוים אמרתי לו שאני אפנה למשטרה, והוא אמר לי – אתה גם בן זונה, בוא נלך למשטרה. השיחה ארכה כרבע שעה עשרים דקות.

קלימו היה אצלי במשרד, ולפני שנכנסנו ליו"ר אמרתי תנסו להרגיע אותו כי הוא נשמע לי רציני, או שאולי יש לאשפז אותו. כשאני אומר יו"ר אני מתכוון למר מוץ. התקשרנו למרק שעמד בכל תוקף ואמר למוץ ושכנע אותו ארוכות שלא ילך למשטרה, שכל נכי צה"ל חברים שלנו, ושאנחנו צריכים להרגיע, וכיו"ר אתה לא יכול להגיש תלונה על נכה, שאולי הוא במצוקה. בשיחה שלי עם הנאשם אמרתי לו שיפסיק ושאגיע עם זה למשטרה, שזה לא נהוג ושאנחנו חברים ושזו לא הכתובת, אבל הוא נשמע לי מאד רציני, כל שני משפטים הוא חזר על כך שביום חמישי הוא הולך לגמור אותו"..

(ההדגשות אינן במקור – ש.ט.)

12. עד התביעה מר קלימו לוי

עד זה הנו חבר מועצת תל-אביב של ארגון נכי צה"ל משנת 2000 ומכיר את הנאשם "מגיל אפס", בלשונו: "אני מכיר את הנאשם מאז שאני זוכר את עצמי מגיל אפס". הוא העיד (ע' 12 – 13 שורות 16 – 27, 1 – 11 לפרוטוקול מיום 10.11.03) כי –

"זה היה בתחילת השבוע בו בוצע הרצח (העד בוכה). מרק מבקש מהפקידה שלו שתשיג לו הנאשם. לא יודע אם תפסה אותו טלפונית, דיברה עם החברה שלו, כנראה. בערב בסביבות 19-20 הייתי אצל יו"ר הארגון, מוץ, בענייני עבודה. היינו - מוץ, העוזר שלו - שמוליק בר-דוד, עוד מישהו, הפקידה נכנסה ליו"ר ואמרה לו כי איציק מכני התקשר כרגע ושיתחיל לשמור על הגב שלו, הוא מאיים לשרוף אותו ואת מרק. ביקשתי מהפקידה את מספר הטלפון של הנאשם בבית, צלצלתי ולא תפסתי אף אחד, תפסתי את החברה שלו שטענה שהיא חברתו, נתתי לה הטלפון הפרטי שלי ואת הטלפון בבית וביקשתי כי הנאשם יתקשר אלי. ב - 22:00 לערך, קיבלתי טלפון מהנאשם, אמרתי לו כי יפסיק עם כל האיומים האלה, שיוציא מכתב התנצלות ליו"ר ולמרק, כדי שלא ירחיקו אותו מהארגון וימשיכו לטפל בנושא שלו. כל הפציעה שלו 20% אוזניים, משהו בערך. אמר לי - קלימו אל תתערב, אני השבוע שורף את שניהם. לא יעזור שום דבר, השבוע אני שורף את שניהם. יצא לי לדבר אתו עוד פעם באמצע השבוע ביום ג' או ד'. כמובן שהודעתי למרק על השיחה, למזכיר. הגעתי למשרד ביום חמישי בבוקר בין 09:30-10:00 לערך. ראיתי את הנאשם עם הרכב שלו כשעליו קרטון ועליו כתובים דברים כנגד משרד הביטחון. אמרתי לו - מה אתה עושה? אמר לי - קלימו, אל תתערב, היום טלביזיות, עיתונות, אני את מרק רוצח שורף אותו חי ואת מוץ. אמרתי לו - איציק, תעזוב את המקום, עזוב אותך, תוציא מכתב התנצלות. אמר לי - אני ארצח אותו, מה אני אשב? שנתיים, שלוש? פסיכיאטרים? מה אני אשב.

באותו רגע שהוא אומר לי הדברים אני רואה גלון של 3-4 בנזין מחוץ לאוטו והיה לו עוד בקבוק מאחורי הכסא לביטחון, שאם זה לא יצליח אז יהיה לו את השני. נכנסתי למרק ישב אצלו מבקר הארגון, אמרתי לו כי הבחור עם בנזין, מאיים, ואני רוצה להזמין משטרה. אמר לי - קלימו בשום פנים ואופן, לבחור יש מספיק צרות, עזוב אותו, הוא לא יעשה שום דבר. יצאתי עם הפקידה, יפית, והיא מסבירה לו שמרק רוצה שיעביר את החומר ויעשה את זה בצורה הכי מהירה כדי לנסות לפתור לו הבעיות עם משרד הביטחון. אמר לי - אם מרק רוצה לחיות שיודיע לי שהוא הולך ומביא החומר ואז אני עוזב אותו".

(ההדגשות אינן במקור – ש.ט.)

ובהמשך, שם, בע' 14 שורות 22 – 24 העיד כי -

"אחרי שבועיים מרק נפטר לאחר שנאבק על חייו. אני ראיתי את המיכל בנזין ואת בקבוק הבנזין מאחורי המושב של האוטו ואמר לי אם זה לא ישרוף אותו אז הבקבוק השני ישרוף אותו". (ההדגשות אינן במקור – ש.ט.)

13. עד התביעה מר שחר עמנואל

העד הנו גמלאי של משטרת ישראל. בתפקידו האחרון שימש כראש מחלק בילוש בימ"ר תל-אביב בדרגת סנ"צ. בתקופת האירוע שימש כעוזרו של מרק. העד הכיר את הנאשם לראשונה ביום האירוע עצמו. עד זה העיד (ע' 18 - 19 שורות 19 - 26 , 1 – 20 לפרוטוקול מיום 10.11.03) כי –

"הגעתי בבוקר, בשמונה – שמונה וחצי, לעבודה, ראיתי אותו עומד צמוד למדרכה עם שלטים. כתב מאוד לא ברור היה שם עם שגיאות כתיב. לא הבנתי מה הוא עושה שם, כנגד מי הוא מפגין. סיפרתי למרק ואמר כי הוא יודע. שאלתי את מרק אם להזמין משטרה לפנות אותו משם והשיב לי כי גם כך הוא אומלל ואין צורך. בהמשך הגיעו כל מיני אנשים היה משה אילת ונדמה לי שגם קלימו וסיפרו לי כי בידיו בקבוק דלק, ג'ריקן. יצאתי החוצה, הסתובבתי סביב הרכב לראות אם יש לו דלק, לא ראיתי. זה קרה מספר פעמים, ופניתי כל הזמן למרק גם אני וגם אבנר וביקשנו ממרק להזמין משטרה ולגמור הסיפור והוא חזר ואמר – תעזבו את האיש, גם ככה מסובך, תעזבו אותו.

בסביבות 14:00 – 15:00 יצאנו לאכול מרק ואני. איך שיצאנו החוצה – אני מתאר – הבניין עומד על עמודים, אנחנו היינו בקומה בגובה העמודים, קומת קרקע-רצפה. יש שם שביל שמוביל לכיוון המדרכה וביציאה לכיוון המדרכה יש גדר עם חצי מ' בניה ויש גדר חיה שעטפה כמו שער. איך שיצאנו החוצה, הייתי כחצי צעד מאחורי מרק. הוא קלט את מרק, התכופף פנימה לתוך הרכב, הוציא בקבוק הצית אותו וזרק אותו לכיוון מרק. אנחנו קפצנו אחורה מתחת לשיחים. אנחנו זה מרק ואני. הבקבוק פגע בשיחים, התגלגל מאחורינו על השביל המוביל לבנין ולא התלקח. היה דלוק אבל לא התפוצץ. מה שעבר לי בראש ואני מאמין שגם למרק, לנסות לצאת לכיוון של הנאשם ולנסות להשתלט עליו. אני קצת מוגבל בתנועה עם הרגל, הייתי ראשון שיצא לכיוון שלו, הוא בא לכיוון שלנו, ללא מקל הליכה, כשבידו ג'ריקן לבן מפלסטיק, וצועק – אני אהרוג אותך. מה שקרה מיד אחרי זה הוא פיזר עלינו דלק. אני חטפתי את זה בעיניים ובפה. זה צרב לי את העיניים, נסוגתי לאחור והתכופפתי. מרק ז"ל, פשוט תפס אותי עם יד ימין, העיף אותי לאחור וקפץ לכיוון של הנאשם. כל אותו זמן הנאשם צעק – אני אהרוג אותך. זה היה אלפיות של שניה. שניות. "בוף" ! ראיתי להבה, הכל מסביבי בער, ראיתי את מרק כלפיד באמצע הכביש, המדרכה בערה, השיחים מסביבי בערו. אני לא יכולתי לעשות דבר כי הייתי ספוג בדלק. צעקתי פנימה לחבר'ה שיצאו החוצה, ורצתי פנימה להביא מטף. אבנר שהיה בפנים יצא החוצה עם מטף. גם המכונית של מרק, הכנף שלה התחיל לבעור וכיבינו עם המטף. אנשים שהיו שם, עזרו לכבות את מרק. מרק עמד באמצע הכביש כשהוא היה לבוש רק בתחתונים. המכנסיים היו מופשלים כלפי מטה כמו אזיקים, עם החגורה, הוא בא לכיוון שלנו. את הנאשם כבר לא ראיתי".

(ההדגשות אינן במקור – ש.ט.)

ובהמשך בחקירה הנגדית (ע' 21 שורות 1 – 5) העיד כי –

"כשיצאנו החוצה לא ראיתי שהמנוח עשה תנועה כלפי הנאשם. לא הספקנו. יצאנו החוצה, המנוח היה צמוד אלי, הנאשם התכופף הוציא הבקבוק וזרק. המנוח היה צמוד אלי, דיברנו. הוא היה צעד לפני, אבל צמוד אלי. ברגע שיצאתי החוצה הפניתי את הראש לכיוון של מרק, והייתי חצי צעד לפניו. איך שהפניתי את הראש למרק, ראיתי את הנאשם מוציא את הבקבוק מדליק וזורק".

(ההדגשות אינן במקור – ש.ט.)

14. עדת התביעה גב' ליזה נבעה

עדה זו הנה עוברת אורח שהמתינה לבן זוגה ברכב והעידה בחקירה הראשית על שראו עיניה (עמוד 23, שורות 4 – 5, 10 – 18 בחקירה הראשית, ע' 23 שורות 20 – 25 בחקירה הנגדית וע' 24 שורות 12 – 14, 18 – 22 בחקירה הנגדית מיום 10.11.03):

וכך בחקירתה הראשית:

"הגעתי בערך בשעה 07:00. הבחור הזה (מצביעה על הנאשם) עמד ליד הרכב, לא יודעת סוג הרכב, צבע כחול. ביד היה קביים, היה שלט מחאה על האוטו… באיזה שלב שמעתי צעקות, הסתובבתי, והוא הדליק את הב... אני לא יכולה (בוכה)(לא יכולה להמשיך להעיד), הוא הצית אותו, הוא עשה אותו לפיד של אש (בוכה, רועדת) לא מסוגלת להעיד. הוא זרק שם בקבוק תבערה קודם שלא התפוצץ. אח"כ היה לו עוד איזה מיכל. הוא פשוט הפך אותו ללפיד אש. עלה לאוטו וברח (רועדת, מבקשת מים – שותה... מתקשה להעיד). הוא שפך עליהם את הג'ריקן. הוא מדליק אותו, לא יודעת מה קרה. הורדתי את העיניים, ניסיתי לא לראות. הבחור נהייה ללפיד של אש. אני לא מכירה אותו. אחרי זה ניסו לכבות אותו. הפשיטו אותו שם (שותה). אחרי ששפך את הג'ריקן על הבחור הוא הצית אותו. אני לא זוכרת עם מה. לא זוכרת איך הוא הדליק אותו".

(ההדגשות אינן במקור – ש.ט.)

ובחקירה הנגדית המשיכה והעידה על שראתה:

"הורדתי את העיניים, ניסיתי לא לראות, וזה היה כשראיתי שהוא שופך משהו, והיה שם צעקות, הבנתי לרגע שהוא הולך להדליק אותו, עשיתי רגע אחד ככה (מדגימה- שמה הידיים על העיניים) והרמתי את הראש, לא יודעת מה היה, הוא הצית אותו, לא יודעת עם מה. אני רק יודעת שהוא לרגע נהיה לפיד של אש. הפך להיות לפיד של אש. לא ראיתי את רגע ההצתה. היה עוד בקבוק תבערה שנזרק שלא התפוצץ".

(ההדגשות אינן במקור – ש.ט.)

וכשנשאלה: "ראית מאבק פיזי בין האנשים שהיו שם?"

השיבה: "לא. אני הייתי 3 רכבים לפניו, היה צעקות, יצאתי, חזרתי חזרה, כי את הצעקות שמעתי כבר 10 פעמים לפני, על כל מי שעובר, הסתובבתי, והצעקות היו חזקות מידי ואז הסתכלתי, היו שם נדמה לי 2 אנשים, כשהוא שפך עליו את הדלק או נפט, לא יודעת מה שפך עליו, הוא נהיה לפיד. היו צעקות, לפני ההצתה, היו צעקות אחרי ההצתה, כל האירוע היו צעקות, מידי פעם הוא צרח, האדון הזה (מסתכלת על הנאשם)...

ברגע האירוע היו שני אנשים. הנאשם ברגע שהוא הדליק אותו הוא פשוט רץ לאוטו, כבר לא היה נכה באותו רגע, השאיר אחד הקביים שלו, כל הזמן עמד עם שני קביים. כשהצית אותו השאיר קב אחד ורץ לאוטו וטס לשם. שני אנשים נשארו שם, שם נפגעו, אחד עזר לשני. אי אפשר היה לכבות אותו כי אין חול אין כלום, זה כביש, אי אפשר היה לכבות את הבן-אדם".

(ההדגשות אינן במקור – ש.ט.)

15. עדת תביעה גב' יפית כהן

עדה זו עבדה עם מרק כמזכירתו מזה מספר שנים והעידה בחקירה הראשית (ע' 25 שורות 8 – 21 , ע' 25 שורות 25 – 26 לחקירה הנגדית וע' 26 שורות 1 – 4 לחקירה הנגדית מיום 10.11.03) כי –

"יומיים לאחר מכן הוא התקשר ושוחח עם אחת המזכירות במשרד ונורא פחדה מהשיחה והצורה בה דיבר. היא העלתה אותו על הרמקול. המזכירה היא ירדנה. שמעתי שזה הוא, אמרתי שתיתן לי הטלפון וניסיתי לדבר אתו ואמר לי שאני לא אגיד לו שום דבר והוא ישרוף את מרק ומוץ, ושאני לא אגיד לו מה לעשות (העדה רועדת). העברתי את השיחה למרק ותיעדתי אותה ברישום (ת/ 1). אנחנו לא היינו נוהגים לרשום דברים כאלה כי מרק לא היה רוצה לפגוע במטופלים אבל פה זה היה מקרה חריג. אז כן רשמנו.

ביום חמישי באתי לעבודה ראיתי את הרכב של הנאשם עם שלט מחאה נגד משרד הביטחון, נכנסתי למשרד, היה לנו יום מאוד עמוס, קבלת קהל. המשכנו לעבוד. ב - 12:00 יצאתי החוצה עם קלימו לנסות לדבר אתו שהוא צריך להביא המסמכים כי מנסים לזרז את הנושא שלו, הוא לא היה מוכן, אמר שהוא לא מוכן לשמוע שום דבר אמר – אני אשרוף היום את מרק ומוץ. נכנסתי למשרד ואמרתי למרק כי כך וכך המצב, אמר – כי נעזוב אותו ולא רוצה לפתוח לו תיק במשטרה, ויש לו המון בעיות. לכן גם לא עשינו שום דבר".

"כל הטיפולים שטיפלנו בעניין שלו מתועדים ב- ת/ 2".

(ההדגשות אינן במקור – ש.ט.)

ובחקירה הנגדית המשיכה והעידה כי –

"לא ראיתי את רגע ההצתה. ביום ששוחחתי עם המנוח ואמרתי לו כי הנאשם עומד על זה שישרוף אותם, מרק לא רצה להזמין משטרה, אז אני אומרת כי הרבה פעמים עמדנו במקרים כאלה, לא חשבנו שזה חריג, אף אחד לא האמין שזה יקרה. מרק בעצמו לא האמין.

אני הייתי מקשרת בקשר לטיפול של מרק בנושאים של הנאשם. בשבוע וחצי לפני המקרה הטיפול נכנס להליך מאוד רציני. לפני כן לא ידעתי שום דבר".

(ההדגשות אינן במקור – ש.ט.)

16. עדת תביעה גב' אורית אתגר (ת/ 4)

הודעתה במשטרה – ת/ 4, הוגשה במקום עדות ראשית, וחקירתה הנגדית מצויה בע' 30 שורות 22 - 29 ובע' 31 שורות 1 – 31 וע' 32 1 – 10 לפרוטוקול מיום 16.11.03 .

עדה זו מתגוררת בסמוך למקום בו ארעה ההצתה. העדה הגיעה עם הקטנוע שלה לבניין בו היא מתגוררת וראתה את האירוע.

בת/4 היא מספרת את שראתה:

"ראיתי אדם עומד וצורח על שני אנשים שעמדו בתוך הבניין בכניסה די קרוב לכניסה והוא צרח עליו ש'הילדים שלי שווים זבל', משהו כזה, והוא שפך עליו ממיכל כזה של שמן לאופנוע והצית אותו ואז ראיתי המון אש ונסעתי כמה שיותר מהר...".

העדה העידה במסגרת החקירה הנגדית –

"אני הגעתי עם הקטנוע לבניין בו אני גרה חזרה הביתה להחנות, וראיתי את האירוע."

"הגעתי עם הקטנוע לבד".

ש. "בהודעה שלך במשטרה אמרת 'היינו' על הקטנוע (ע' 2 ש' 7)".

ת. "הייתי לבד".

"נכון שלפני ההצתה ראית מאבק בין שני אנשים ואחד שניסה להפריד".

ש. "העדים שהעידו כאן ובמיוחד אותו אדם שאני יכול להניח שאת מעידה עליו שניסה להפריד, הוא ממש לא מציין מאבק ובוודאי לא עניין הפרדה. אני מניח שאצלו זו סערת רגשות, ואת היית בצד. תתארי".

ת. "אני זוכרת שהייתה משיכה של התוקף לרכב. זה היה עניין של כמה שניות. הכל קרה מאוד מהר. הייתה הדיפה של הבן-אדם על הרכב, ואולי כמה מכות יבשות, עד שהבן אדם הפריד".

ש. "מי הדף את מי אל הרכב, המצית?"

ת. "המצית הדף את המוצת. המצית חבט במוצת, בחלק עליון. הוא הדף אותו על רכב שחנה שם".

ש. "זה היה רכב לבן?"

ת. "לא זוכרת".

ש. "פולקסווגן?"

ת. "לא זוכרת את סוג הרכב. זה היה קרוב מאוד לאזור ההצתה".

ש. "כשהאיש השלישי בא להפריד הוא הצליח פיזית ליצור חוצץ בין השניים?"

ת. "קשה לי להגיד את זה, זה היה מאוד מהיר וסמוך להצתה".

ש. "באיזה שיטה נקט על מנת להפריד, האם דחף אחד מהם או משך אחד מהם?"

ת. "אני לא יכולה לומר חד משמעית שהפריד או משך אחד מהם".

ש. "מי היה, אם בכלל, עם הגב לרכב החונה?"

ת. "הבן-אדם שתקפו אותו, הוא הודף אל השמשה".

ש. "הוא היה עם הגב לרכב החונה?"

ת. "יש את המדרכה, הרכב חנה ליד המדרכה, כל זה קרה בצד ובחזית הרכב. הוא הודף לחלק של השמשה שמתחבר".

ש. "את יכולה להעריך היום בדיעבד על איזה פרק זמן מדברים?"

ת. "ממש שניות, להגיד בין 10 – 30 שניות, קשה לי".

ש. "כשאת הגעת ברגע הראשון היה כבר מגע בין השניים? כשעלית על המדרכה עם הקטנוע."

ת. "היו שם צעקות וגידופים של התוקף".

ש. "מה הצעקה שאת הכי זוכרת?"

ת. "היום בדיעבד אני זוכרת שהוא אמר משהו על הילדים שלו".

ש. "היית עם קסדה?"

ת. "כן, אני מעריכה שזה היה חצי".

ש. "כלומר זה לא הפריע לך לראות?"

ת. "לא הפריע".

ש. "לגבי זווית כיוון של המפריד השלישי, את זוכרת מאיפה הוא בא?"

ת. "הוא בא מהכניסה".

ש. "ראית את שניהם יחד באים?"

ת. "כן, זה מה שאני זוכרת".

ש. "האם את זוכרת ראשית מי ביניהם עמד ראשון?"

ת. "לא זוכרת".

ש. "מי היה יותר קרוב לכיוון שלך, המנוח או המפריד?"

ת. "המנוח".

ש. "האם את זוכרת תנועת יד שעשה המנוח?"

ת. "לא".

ש."נראה לך שאם הייתה תנועה כזו היית זוכרת אותה? תנועת זלזול או משהו כזה".

ת. "לא ראיתי".

ש. "ותנועה מינורית יותר ראית?"

ת. "לא".

(ההדגשות אינן במקור – ש.ט.)

17. עד תביעה מר מאיר מגנזי

עד זה עובד כמתנדב בארגון נכי צה"ל (עונה לטלפונים). העד העיד (ע' 32 שורות 16 – 21 לפרוטוקול מיום 16.11.03) כי –

"באותו יום הייתי בקבלת קהל, והוא התקשר ואחרי מספר שעות התקשר עוד פעם וביקש את מרק, והוא התחיל לצרוח בטלפון, והעברתי את השיחה וכעבור שעה התקשר עוד פעם ואמר שנגיד למרק שהוא (הנאשם) יגיע מחר לעבודה. למחרת באתי ב- 08.00 וראיתי אותו מחכה ובין הרגליים החזיק מיכל נפט או דלק. עדכנתי גם את מרק שהנאשם מחכה, ומרק לא התייחס. ב 14.30 יצאתי מאותה כניסה שנכנסתי, מצד שמאל וקפצתי מהגדר מרח' מאנה. הוא כעס מאד שלא נתתי לו בטלפון את מרק. הוא אמר לא כדאי לכם לבוא לעבודה, אני אחסל את שניכם".

(ההדגשות אינן במקור – ש.ט.)

ובחקירה הנגדית (ע' 32 שורות 30 - 31) כנשאל העד: "הוא אמר לך שישרוף את המשרדים" השיב: "הוא אמר שאין טעם שנבוא אני ומרק למחרת לעבודה".

(ההדגשות אינן במקור – ש.ט.)

18. ע"ת משה אילת

עד זה הנו מתנדב בארגון נכי צה"ל והוא העיד (ע' 36 שורות 10 – 16 לפרוטוקול מיום 21.12.03 )

כי –

"ב - 24.10 בשעות הצוהריים ראיתי מכונית פולקסווגן – טנדר ובה יושב הבן אדם הזה, אם נקרא בן אדם (מתכוון לנאשם ומביט לעברו) עם שתי רגליו על המדרכה כשבין רגליו גלון דלק… יצאתי החוצה, ניסיתי להוציאו ממחשבות הזדון שלו והוא בשלו – אני אשרוף את הבן זונה (בוכה, מתקשה לדבר)".

(ההדגשות אינן במקור – ש.ט.)

19. ראיות נוספות מטעם התביעה

בנוסף על העדויות, עושה התביעה מטבע הדברים שימוש בהודעותיו של הנאשם במשטרה ובעדותו בבית המשפט כראיות לחובתו ואליהן נתייחס להלן.

גרסת ההגנה

20. מטעם ההגנה העיד הנאשם לבדו.

21. מסיכומי סניגורו הנוכחי של הנאשם עולה, כי ההגנה חולקת על גרסת התביעה במספר עניינים מרכזיים. "ההגנה תטען כי לא הוכח קיומו של מניע לביצוע העבירה המיוחסת לנאשם, כי לא הוכח שהנאשם איים כי ירצח את המנוח, כי תיאור עובדות המעשה – על-פי גרסת התביעה – אינו תואם את עובדות המעשה במציאות, וכי לטענות הנאשם בדבר מגבלות נפשיות ומגבלות זכרון, יש ביסוס בראיות".

למעשה מבקשת ההגנה להראות – אם הבינותי נכון את טיעונה - כי לא נתקיים בנאשם היסוד הנפשי הדרוש על-מנת להרשיעו בעבירת הרצח וכי לכל היותר ניתן יהיה להרשיעו בעבירת הריגה על-פי סעיף 298 לחוק העונשין.

לעניין עבירת גרימת החבלה החמורה לשחר עמנואל גורסת ההגנה, כי לא הוכחה כוונתו של הנאשם לפגוע בשחר ולכן לא ניתן להרשיעו בעבירה זו; ולעניין עבירת האיומים, מן העובדה שאיש מן העדים לא עשה דבר בתגובה לדברי הנאשם, לומדת ההגנה, כי לא הייתה בדברים כל כוונה פלילית, אלא ביטוי של מצוקה ולחץ נפשי בלבד. לפיכך ההגנה בדעה כי יש לזכות את הנאשם משתי העבירות הללו.

ראיות ההגנה

22. ראיות ההגנה סומכות על מספר אדנים: ראשית, גרסת הנאשם, כפי שעולה מעדות הנאשם עצמו בבית המשפט. שנית, הסתמכות על ראיות התביעה לעניין האיומים: עדותו בבית המשפט של משה מטלון, עדותו בבית המשפט של שמואל בר-דוד, עדותה בבית המשפט של יפית כהן, עדותה במשטרה של ירדנה לוי (ת/5), עדותו בבית המשפט של מאיר מגנזי, ועדותו בבית המשפט של קלימו לוי. שלישית, הסתמכות על ראיות התביעה לעניין מעשה ההצתה: עדותה בבית המשפט של ליזה נבעה, עדותו בבית המשפט של שחר עמנואל, עדותה במשטרה של אורית אתגר (ת/4), ועדותו במשטרה של אלדד אילת, שלא העיד בבית המשפט (מובן שהסתמכות זו מבוססת על בחירה סלקטיבית של אמירות בתוך אותן העדויות). רביעית, ראיות בכתובים: הפנייתו של הנאשם לטיפול פסיכיאטרי (נ/4), דו"ח מז"פ מיום 24.10.02 חתום בידי רס"מ גיא סמדר, תצהירו של עו"ד עודד צדקוני, מיום 22.4.04, על נספחיו א' – לא'.

לעניין הראיות בכתובים שהוזכרו לעיל, הרי שהפנית הנאשם לטיפול פסיכיאטרי (נ/4), נועדה – כך מעיר הסנגור הנוכחי בסיכומיו – בעיקר לחלק אחר של הדיון אם יהיה בו צורך. ובכל זאת מבקש הסנגור להתחשב בטיעון שהוא מעלה ללא כל תיעוד, אולם לא אוכל להיעתר לבקשתו. המסמך נ/4 עוסק בתלונות שאינן שייכות למשהו הנוגע לתיק שלפנינו, והרופא קובע כי בדיקתו של הנאשם נמצאה תקינה. אגב, טענותיו בנוגע לפוסט טראומה ולמצבו הנפשי המעורער של הנאשם, לא הוכחו בכל דרך שהיא, זולת בסיפוריו של הנאשם עצמו. לא הוצג לנו שום מסמך רפואי (למעט ההפניה לאבחון, נ/4) עם ממצא על בעיה נפשית כלשהי. אשר לדו"ח מז"פ בנוגע לתפיסתה של סכין מתקפלת בזירת האירוע (כנראה במכונית של הנאשם) אתייחס בשלב ההערכה והדיון. ליתר המוצגים שהוגשו מטעם ההגנה – לא נדרש סנגורו הנוכחי של הנאשם בסיכומיו.

גרסת הנאשם

23. להלן תובא גרסת הנאשם לעניין האיומים ולעניין אירוע ההצתה:

גרסת הנאשם לעניין האיומים

גרסתו של הנאשם פורטה בהרחבה בעדותו בבית המשפט (ע' 40 ואילך), והיא מהווה הכחשה מוחלטת של הטענה כאילו איים לרצוח או לשרוף את המנוח ואחרים. הנאשם אינו מכחיש כי אמר, למשל, "צריך לגמור אותם" (ע' 55) אולם מכאן אין ללמוד, לטענתו, כי אכן, השתמש באותם הביטויים שמייחסת לו התביעה. לטענתו, איים לשרוף את משרדי הארגון בלבד.

יצוין דווקא כי במהלך עדותו בבית המשפט, הודה הנאשם כי "נכון שלפני כן היו איומים וצעקות, הייתי שיכור וקיללתי" (ע' 48 ש' 5). ובמקום אחר: "אני זוכר שהתקשרתי, קיללתי וצעקתי. אני זוכר שקיללתי ואמרתי שכדאי להם להתפטר, שהם לא עושים את העבודה שלהם. איימתי, איימתי" (עמ' 55 שורות 13-14).

גרסת הנאשם לעניין ההצתה

לגרסת הנאשם, כפי שמצאה ביטויה בהודעותיו במשטרה ובעדותו בבית המשפט, הוא הגיע למקום האירוע במטרה להפגין, ואיים כי ישרוף את המקום. בהמשך יצאו מרק ושחר ממשרדי הארגון, ומרק נפנף בידו לעבר הנאשם בתנועה מזלזלת. בתגובה קרא לעברו הנאשם כי "הילדים שלי לא זבל" וניפץ בקבוק שהיה ברשותו. או אז לגרסת הנאשם, תקף אותו מרק. בהמשך שפך הנאשם על מרק דלק שהיה ברשותו והצית אותו. אולם, בשלב זה היה נתון הנאשם במצב שלא יכול היה לשחזר יותר את פרטי האירוע.

הנאשם ביקש להדגיש, כי עת נתקל באי-אכפתיות מצד הארגון, אליו פנה לקבלת עזרה בהיותו נכה, חש כי התעמרו בו ולא עשו למענו מאומה.

ב"כ הנאשם גורס כי לגרסת מרשו חיזוקים בדברי העדים.

ההודעות במשטרה

24. שלוש הודעות מסר הנאשם במשטרה, בפני החוקר, צוער סיני אינגר (הוגשו בהסכמה עם יתר עדויות הנאשם וסומנו ת/6):

ההודעה הראשונה ניתנה ביום 25.10.02 (גיליון 2) (להלן: "ההודעה הראשונה")

ההודעה השנייה ניתנה ביום 28.10.02 (להלן: "ההודעה השנייה")

ההודעה השלישית ניתנה ביום 10.11.02 (להלן: "ההודעה השלישית")

ההודעה הראשונה

בתחילה סרב הנאשם להשיב לשאלות החוקר (שורות 14 – 24). בהמשך עת נשאל: "רצית לרצוח את מרק?" השיב: "לא" (שורות 29 – 30). ובמקום אחר: "רצית להרוג את מרק?" השיב: "אמרתי לך שלא" (שורות 14 – 15). שאלה: "אז מה רצית לעשות לו?" תשובה: "לשרוף את הארגון" (שורות 16 – 17).

להלן תובא עיקר הודעתו זו של הנאשם במשטרה, הנוגעת לשני עניינים: העניין הראשון, תחושותיו הסובייקטיביות של הנאשם והשני, תיאור האירוע מבעד לעיניו שלו:

אשר לעניין הראשון – תחושות הנאשם:

ש. "אתה כועס על מרק?"

ת. "מאוד. הוא פירק לי את המשפחה. אחרי שהוא דיבר עם הענת הזאת מההלם קרב ושהם סיכמו וזה סגור שנוציא לך חופש מחלה ותקבל טיפולים פסיכיאטרים ואת זה הבטיח לי מרק והם יסדרו לי דיור זמני של שנה ומשהו שאני אגור עם הילדים ואחיה? כמו כולם. אז אמרתי לילדים שיש איפה לגור. הוא אמר שתוך שבועיים מסדרים לך הכל. והוא אמר שנארגן לך בית או כסף ויאללה נתחיל לחיות. ואני בנפגעי הלם קרב אחרי מה שעברו שם. ענת יש לה סמכות. כל ההמלצות שלה זה מה שמיישמים במשרד הביטחון. והיא סיכמה עם מרק טלפונית שאני אקבל טיפול פסיכיאטרי ואצא לחופשת מחלה".

ש. "אז למה כעסת על מרק?"

ת. "כי מרק הבטיח לי ועכשיו זה הוציא אותי מדעתי הבן שלי נעלם, שבועיים הוא לא מדבר איתי. בכלל על ענת אני כועס הכי הרבה, היא העלימה לי מסמכים, יותר משנה ובגלל ששלחו אותי אליה הפסיקו לי את השיקום בבית לוינשטיין ושלחו אותי משם בכוח".

ש. "אז מה רצית ממרק בעצם?"

ת. "שיתנצל, אמרתי את זה לקלימו הזה שכאילו תיווך בינינו".

(שם, בשורות 49 – 66 גיליון 2) (ההדגשות אינן במקור – ש.ט.)

ובעמוד הבא:

ש. "מלבד שיתנצל, מה עוד רצית ממרק?"

ת. "רציתי שיטפל לי בעניינים".

ש. "ומרק טיפל לך בעניינים?"

ת. "שום דבר, זה גמר אותי לגמרי וזהו".

ש. "הוא העליב אותך?"

ת. "נגיד אתה בסדר, זרוק מלים".

ש. "רצית להרוג את מרק?"

ת. "אמרתי לך שלא".

ש. "אז מה רצית לעשות לו?"

ת. "לשרוף את הארגון".

ש. "כיצד רצית בדיוק לשרוף את הארגון?"

ת. "חשבתי להיכנס פנימה והיו המון אנשים, אז תכננתי עם בקבוק דרך החלון לזרוק פנימה וזה לא יצא זהו".

ש. "מתי הבחנת לראשונה במרק?"

ת. "כשהוא יצא עם האיש ההוא עם האקדח".

ש. "ואז מה עשית?"

ת. "צעקתי לו, הרי הוא יצא אחרון ואחרי שקלימו דיבר איתי, היו קצת צעקות, אמרו לי לך תביא אישורים, אז אמרתי שהם ילכו".

(שם, בשורות 8 – 25, גיליון 2) (ההדגשות אינן במקור – ש.ט.)

אשר לעניין השני - תיאור אירוע ההצתה מפי הנאשם (ויודגש זה מופיע לראשונה בהודעה זו):

ת. (המשך) "כשהוא יצא הוא היה עם ההוא עם האקדח והוא אמר להוא עם האקדח עזוב אותו בוא נלך הוא אמר את זה בטון מזלזל והרגשתי את זה ועוד איך, אז כעסתי והעפתי את הבקבוק במעבר שם, אבל זה לא התלקח בהתחלה ואז השניים, מרק והאיש עם האקדח, רצו אלי החוצה, רצו לעברי ואז מרק תפס אותי מפה (הערת החוקר: מצביע על דש חולצתו ומדגים תנועת אחיזה) וכשהוא עושה את זה (אני כבר לא ראיתי שום דבר ואז כנראה לפי מה שאני זוכר, רצתי לאוטו, אז באתי לעברו כאילו להפחיד אותו ואז הוא תפס אותי וניתז עליו דלק והוא תפס את היד וניתז עלי והוא שפך עלי על החולצה ואני שפכתי עליו וכאילו שנינו עם הג'ריקן, הוא החליק ואני החלקתי ונפלנו אחד על השני וזהו אז שנינו בערנו".

ש. "כיצד בדיוק הצתת אותו?"

ת. "לא יודע. לא זוכר".

ש. "היה לך מצית ביד?"

ת. "קודם היה לי מצית אבל אני לא זוכר".

ש. "איזה מצית היה לך?"

ת. "כזאת פשוטה".

ש. "מה עשית עם המצית?"

ת. "לא יודע".

ש. "מתי הכנת את הדלק?"

ת. "היה באוטו מזה כמה ימים".

ש. "איך הכנת את הבקבוק?"

ת. "בקבוק זכוכית עם דלק ושמתי לו נייר בקצה והדלקתי אותו וזרקתי אותו על המדרכה, אבל הוא לא נדלק בהתחלה, הוא נדלק רק כאשר הם יצאו וקפצו עלי".

ש. "ואז מה עשית?"

ת. "ואז הוא תפס אותי בחולצה והתחיל להיאבק בי וצועק לזה עם האקדח "תזמין משטרה, תזמין משטרה, נראה לו מה זה". ואז אני אבדתי עשתונות וקרה מה שקרה".

ש. "מה עשית בדיוק כאשר מרק צעק תזמין משטרה?".

ת. "הוא התעמת איתי פיזית אז אני רצתי לאוטו והבאתי את הדלק מהג'ריקן ואז התחיל התן וקח תקרא לזה ואז פתאום הייתה הצתה והתחלקנו מהנפילות ואני לא זוכר מה היה".

(שם, בשורות 26 – 66, גיליון 2) (ההדגשות אינן במקור – ש.ט.)

ובהמשך, בעמוד הבא, נשאל הנאשם:

ש. "מה עשה מרק, כאשר רצת אליו עם פח הדלק?"

ת. "אני זוכר רק את המסירות, הוא הוציא לי את זה עם היד אני סובבתי את זה והוא שפך לי עם היד ושפכנו אחד על השני אני לא זוכר את רגע ההצתה".

ש. "אולם אתה מסכים שישנה סבירות גבוהה שאתה הצתת את מרק?"

ת. "אני לא זוכר".

(שם, בשורות 8 – 14, גיליון 2) (ההדגשות אינן במקור – ש.ט.)

ההודעה השנייה

הודעה זו אינה תורמת מאום לצדדים, שכן בגיליון 1 (שורות 8 – 25) הנאשם אינו זוכר דבר ומבקש לשמור על זכות השתיקה, ואילו בגיליון 2 הנאשם משיב "לא זוכר" כשנשאל לעניין האיומים ו/או לעניין אירוע ההצתה.

ההודעה השלישית

בגיליון מס' 5 כשנשאל הנאשם: "על מה בדיוק כעסת על מרק?" השיב "התעצבנתי על הארגון שאין לו זכות קיום לא עליו" (שורות 9 - 10).

ובהמשך: כשנשאל: "האם אמרת לפקידה ששאלה אותך למעשיך שאתה מחכה למרק שיצא בכדי לרצוח אותו?" השיב: "לא יודע מה אמרתי אני לא זוכר מה אמרתי" (שורות 12 - 14), וכשנשאל: "למה הגעת לש"ד חן באותו יום?" (היום בו ארעה ההצתה – ש.ט. ) השיב: "אמרתי אני הולך להפגין מול המשרדים של הארגון והחלטתי שאני שורף את הארגון אין להם זכות קיום".

להשלמת התמונה אביא עוד חלקים רלבנטיים מן ההודעה (שורות 15 – 30, גיליון 5):

ש. "אם כך, למה לא שרפת את המשרדים?"

ת. "כי היה אנשים וחיכיתי שכולם ילכו".

ש. "איך חשבת לשרוף את המשרדים?"

ת. "לשבור את החלון ולזרוק פנימה בקבוק עם דלק".