3

בתי המשפט

בש 020921/06		בית משפט מחוזי באר שבע
30/05/2006	תאריך:	כבוד השופטת, רחל ברקאי	בפני:

	קנטור בוריס	בעניין:
המבקש
	נ ג ד
	מדינת ישראל
המשיבה

החלטה

1. מונח בפני ערר על החלטת בית המשפט השלום בבאר שבע (כב' השופט אמוראי) בת.מ. 2264/06 מיום 28.5.06, בה הורה בית משפט קמא על הארכת מעצרו של העורר לצורך הסתכלות בתנאי אישפוז בבית חולים פסיכיאטרי וזאת עד ליום 31.5.06

2. ביום 26.5.06 נעצר העורר בחשד לביצוע עבירות של איומים והסגת גבול פלילית. כאשר איים על מעבידו לשעבר כי ישרוף את העסק ואף מצא לנכון להתריע על כך בפני כוחות הצלה. באותו יום הובא העורר בפני שופט בבית משפט קמא אשר האריך את מעצרו של העורר לצורך השלמת החקירה ובין השאר לצורך קיום בדיקה פסיכיאטרית, אותה הסכים העורר לקיים אף בצנאי אישפוז ובלבד שהבדיקה תסתיים עד ליום 28.5.06.

3. ביום 28.5.06 התקיים דיון נוסף בפני בית משפט קמא בבקשה להארכה נוספת של מעצרו של העורר. ב"כ המשיב הצהיר באותה ישיבה כי החקירה בפועל הסתיימה וכי כל שנותר הוא קבלת חוות דעת פסיכיאטרית באשר למצבו הנפשי של העורר. לאותה ישיבה התקבל מכתב מן הפסיכיאטר המחוזי בו ציין כי הבשיקה טרם הסתיימה וכי הוא נדרש לימים נוספים כדי להשלים את תקופת ההסתכלות בעורר ועד לגיבוש חוות דעתו. ב"כ העורר טען התנגד להמשך אישפוזו של העורר וטען כי מקום שהעורר מתנגד להמשך אישפוז לצורך הסתכלות אין לכפות עליו אישפוז שכזה כאשר הבקשה לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית מתבססת על הוראת סעיף 17 לחור הטיפול בחולי נפש תשנ"א – 1991.

בית משפט דחה את עמדת ב"כ העורר ונורה על המשך אישפוזו הכפוי של העורר לצורך קבלת חוות דעת פסיכיאטרית.

4. טען ב"כ העורר כי טעה בית משפט קמא מקום שכפה על העורר את האישפוז בניגוד להוראות חוק הטיפול בחולי נפש. כשהוא מסתמך על ההלכה אשר יצאה מפי בית המשפט העליון (כב' השופט חשין ) בבש"פ 92/00 פלוני נ' מדינת ישראל , תק- על 2000(3) 840.

מאידך טען ב"כ המשיב כי מקום שמדובר בבדיקת כשירותו של העורר לעמוד לדין מדובר בהליך חקירתי ועל כן מוסמך היה בית משפט קמא להורות על אישפוזו בכפיה של העורר. ב"כ המשיב הביא בפני החלטה אשר ניתנה לפני חודשים מספר, על ישי בית המשפט העליון בבש"פ 2760/06 מרדכי חסיד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 30.3.06), שם קבע בית המשפט העליון (מפי כב' השופטת נאור) כי החלטת בית משפט קמא בדבר המשך מעצרו של העורר שם, במעון נעול, על פי סעיף 19א לחוק הסעד (טיפול במפגרים) התשכ"ט – 1969, נכונה היתה שכן מהווה היא נדבך בהליך בדיקת כשירותו של הנאשם לעמוד לדין, המהווה פעולת חקירה ומקום שנקבעה שם כי קיימת עילה למעצרו לא נפלה כל שגגה בפי בית משפט קמא כאשר הורה על החזקתו של העורר במעון נעול.

5. אין חולק כי במקרה דנן קיימת עילה למעצרו של העורר וזו נובעת מן המסוכנות המלווה את המעשים אשר בגינם נעצר. גם אין חולק כי בדיקת מצבו הנפשי של אדם הינה בבחינת פעולת חקירה ובהתקיים התנאים הנדרשים לבדיקה נפשית טרם נסתיימה החקירה.

אולם מתווה הוראת סעיף 17 לחוק הטיפול בחולי נפש את המסלול הנכון לשם קידום וביצוע הבדיקה, כאשר מדובר בבדיקתו של חשוד אשר טרם הוגש נגדו כתב אישום. לסוגיה זו נדרש בית המשפט העליון בפרשת פלוני לעיל, שם סקר ארוכות כב' השופט חשין את הדברים.

בסכמו את הדברים קובע כב' השופט חשין כי :

"הוראת סעיף 17 לחוק טיפול בחולי נפש: הֲמסמיכה היא בית-משפט להורות על אישפוזו בכפיה של עצור במטרה לבדוק את מצבו הנפשי לשם קביעת אחריותו למעשה שעשה או לקביעת מסוגלותו לעמוד לדין? סעיף 17 לחוק מורה אותנו, כי פלוני שנחשד בביצוע עבירה - על-פי ראיות לכאורה - ונתעורר לגביו חשש כי נושא הוא מחלת-נפש, רשאי בית-משפט לצוות כי "ייבדק בדיקה פסיכיאטרית שלא בתנאי אישפוז, כדי לקבוע אם הוא חולה ואם הוא מסוגל לעמוד לדין." לשונו של החוק ברורה ונקיה: ברורה ונקיה היא באשר לְמַה שמשמיע הוא אותנו, ובעיקר - באשר לְמַה שאין הוא משמיע אותנו. משמיע הוא אותנו כי בית-משפט מוסמך להורות שחשוד ייבדק בדיקה פסיכיאטרית שלא בתנאי אישפוז, כדי לקבוע אם חולה הוא ואם מסוגל הוא לעמוד לדין. אין הוא מסמיך בית-משפט להורות על בדיקתו של חשוד בתנאי אישפוז, ואין הוא מסמיך בית-משפט להורות על בדיקתו של חשוד אף שלא בתנאי אישפוז, לבירור אחריותו למעשה שעשה."

ועוד מוסיף:

"אפשר כי במקרה פלוני תהא התביעה מעוניינת - עד שתגיש כתב-אישום לבית-המשפט, ומטעמים ראויים - לברר את מצבו הנפשי של חשוד, והפסיכיאטר המחוזי יסבור כי לא יוכל לחוות דעתו אלא לאחר בדיקה שתיערך בתנאי אישפוז. בנסיבות אלו אין בידי בית-המשפט סמכות להורות על אישפוז כיוון שהחוק אינו מסמיכו לכך. ואין ענייננו בלאקונה; ההסדר הסדר שלילי הוא. ניתן ללמוד זאת בנקל בהשוואת ההוראה שבסעיף 17 לחוק להוראה שבסעיף 15(ג) בו. הוראת-חוק זו האחרונה עניינה בנאשם העומד לדין, ולפיה מוסמך בית-משפט להורות על עריכת בדיקה פסיכיאטרית בתנאי אישפוז כפוי, לקביעה אם הנאשם הוא בר- עונשין או אם מסוגל הוא לעמוד לדין. הנה-כי-כן, משביקש המחוקק להקנות סמכות ספציפית לבית-משפט, ידע הוא לעשות כן באורח ברור ומפורש. כך עשה לעניינו של נאשם העומד לדין; לא כן עשה בענייננו."

6. דברים אלו יפים לעניננו כאן אחד לאחד. מקום שהעורר העומד בפני הינו בבחינת חשוד אשר טרם הוגש נגדו כתב אישום ומקום שהתנגד הוא לאישפוזו לצורך קביעת כשירותו לעמוד לדין לא היתה כל הצדקה לכפות עליו אישפוז כפוי. החקירה הסתיימה, וזאת על פי הצהרת המשיב, כפי שנמסרה בבית משפט קמא, ואך נכון היה כי יוגש כתב אישום כנגד העורר, אם קיימת תשתית לכך ושם נכון היה לחזור ולבחון את הדברים. בית משפט קמא שגה משהורה על אישפוזו הכפוי של העורר במסגרת הארכת ימי מעצר.

7. בשולי הדברים אומר כי ההחלטה של כב' השופטת נאור בענין חסיד, עליו ביקש ב"כ המשיב להסתמך אינה רלבנטית לעיניננו מאחר ושם דובר על הארכת ימי מעצר מכוח חוק אחר חוק הסעד (טיפול במפגרים) ולא חוק לטיפול בחולי נפש. כל דין עומד בפני עצמו ולא היה מקום לגזור גזירה שווה.

8. לאור כל האמור לעיל הערר מתקבל. העורר ישוחרר לאלתר מבית החולים הפסיכיאטרי ויועבר להחזקה במעצר עד למחר בבוקר יום 31.5.06, שעה 9:00 בפני שופט תורן .

ניתנה היום ג' בסיון, תשס"ו (30 במאי 2006) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים עוד היום.

רחל ברקאי, שופטת

020921/06בש 055 בת שבע