1

בתי המשפט

ב"ש 092933/06 תפ"ח 1103/06	בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
14/09/2006	כב' השופט ד"ר קובי ורדי	בפני

	מדינת ישראל		בעניין:
המבקשת	ענבר	ע"י ב"כ עו"ד
	נ ג ד
	אלי סיאני
המשיב	בן-נון	ע"י ב"כ עו"ד

החלטה

1. בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים של המשיב בגין עבירת אינוס ומעשה מגונה (עבירות לפי סעיפים 345 (א) 1 ו-348 (ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

על פי עובדות כתב האישום המיוחס למשיב, מואשם המשיב באינוסה של מתלוננת אותה הכיר וניהל עמה קשר ידידותי.

המשיב מואשם בכך, שבתאריך 17/8/06 בסמוך לחצות, נפגש עם המתלוננת בגן ציבורי בראש העין ובמהלך שיחה ביניהם החל להתפרע, נישק את המתלוננת בפיה ובצווארה וזאת בניגוד לרצונה, ועל אף התנגדותה וצעקותיה, השכיבה בכוח על הדשא, אחז בשתי ידיה מעל ראשה, הוריד את חצאיתה עד לברכיה, הכניס את ידו מתחת למכנסיה ותחתוניה, תפס באיבר מינה וצעק "סתמי, תרגעי, אל תצעקי".

בהמשך, החדיר המשיב את אצבעותיו לאיבר מינה של המתלוננת מספר פעמים.

המתלוננת סטרה למשיב, בעטה בו וצעקה לעזרה, אך המשיב לא חדל ממעשיו, וסטר לה. בהמשך, הצליחה המתלוננת להשתחרר מאחיזתו של המשיב, אשר התגלגל על ברכיו, פתח את מכנסיו והחל לאונן. המתלוננת ניסתה להימלט, אלא שהנאשם השיגה, תפס אותה בשערות ראשה, הושיבה על הארץ ואונן מולה כשהוא מקרב את פניה לאיבר מינו וכל זאת כשהמתלוננת צועקת: "תפסיק, די". בהמשך דחפה המתלוננת את המשיב לאחור ונמלטה מהמקום.

לטענת ב"כ המשיב, התשתית הראייתית בתיק זה לא מגיעה לכדי "ראיות לכאורה" הנדרשות כדי לבסס עילת מעצר.

לטענתו, בחומר הראיות יש פרכות מאוד משמעותיות, כך שלא הוכחה ולו לכאורה עבירת האינוס, כשאין גם חיזוקים ראייתיים מלבד עדות המתלוננת.

ב"כ המשיב מבקש לשלוח את המשיב שהוא בן 20 ללא הרשעות קודמות (למשיב יש 2 תיקים ללא הרשעה) לשירות המבחן לקבלת תסקיר מעצר.

ב"כ המשיב ביקש גם לשלחו לבדיקה פסיכיאטרית ובעקבות זאת נבדק המשיב והומצאה חוו"ד פסיכיאטרית שהוא כשיר לעמוד לדין (לחוו"ד זו אתייחס גם בהמשך).

2. לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק החקירה, ולאחר ששמעתי את הצדדים, החלטתי לקבל את הבקשה ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, בלא לשלחו לשירות המבחן לקבלת תסקיר מעצר.

3. קיומן של ראיות לכאורה

גירסת המתלוננת

עדות המתלוננת הינה עדות מפורטת ובהירה שנעשתה בסמוך לאירוע (18/8/06 בשעה 2:40).

המתלוננת מספרת על כך שהמשיב היה שיכור, עצבני והתנהג כמו מטורף. היא מספרת שהיא קיימה יחסי מין עם המשיב, פעם אחת בלבד, כארבעה ימים לפני האירוע, שהמשיב רצה בעבר שהם יהיו חברים והיא לא הסכימה.

היא מספרת על האירוע האלים של האונס, על המאבק ועל נסיונותיה להתנגד.

היא מספרת שהיא ישבה עם המשיב בגן הציבורי שהוא היה שיכור ומסטול והיא התחילה להטיף לו על זה. היא מספרת על כך שהמשיב היה עצבני ואלים כלפיה וכלפי הסביבה ואף החל להרביץ לעץ בבעיטות ומכות והיא בחיים לא ראתה אותו ככה וזה הפחיד אותה.

היא מספרת שהמשיב קפץ עליה, ניסה לנשכה, הוריד את בגדיה והחל לדחוף אצבעות לאיזור שבין רגליה וגם באיזור החזה. היא נתנה לו סטירה והחלה לבעוט, להשתולל ולצעוק לעזרה אך לא היה שם אף אחד.

המשיב התחיל להוריד את מכנסיה והיא פחדה, בכתה ואמרה לו לעזוב אותה.

היא מספרת שהמשיב דחפה על העץ והיא נפגעה בכתף ימין.

היא דחפה את המשיב חזרה והוא נפל על הדשא. היא התלבשה והחלה לרוץ כדי לברוח ממנו והוא רץ אחריה ותפס בשערותיה. היא רעדה, העיפה אותו שוב והוא היה מסטול ונפל לבד ואז רצה משם.

המתלוננת מספרת שבזמן המפגש עם המשיב היא התקשרה לשכן שלה אלעד אבולעפיה שיאסוף אותה כשיחזור מהעבודה ושלאחר האירוע ברחה לחברה שלה שהיא זו שאמרה להתקשר למשטרה.

בהודעתה מיום 18/8/06 שעה 14:41 היא מספרת על הנשיקות בכוח בצוואר ובפנים וכן על כך שהמשיב תפס לה את הידיים ביד אחת, הוריד לה את החצאית ביד שניה והכניס את ידו לבין הרגליים שלה דרך התחתונים, תפס בחוזקה עם ידו את איבר מינה וצעק "סתמי סתמי" ואח"כ הכניס שלוש או ארבע אצבעות לאיבר המין בפנים כמה פעמים, 7 פעמים אולי עד שסטרה לו והוא החזיר לה סטירה, היא החלה לרוץ וראתה אותו מאונן בעמידה ואחרי שהוא רדף אחריה, השכיבה על הארץ, משך לה בשיער ואונן לידה מול הפנים שלה והיא נבהלה ורעדה, כשהוא התנהג כמו חולה ואז קמה ורצה והוא נשאר נפל מסטול.

גם בהודעה מיום 18/8/04 - 10:45 דו"ח ההצבעה והעימות חוזרת המתלוננת על גירסתה המפורטת הנ"ל.

היא מספרת שבסיום האירוע איים עליה המשיב שתיזהר שהוא יודע איפה היא גרה.

בדו"ח ההובלה והצבעה מיום 20/8/06 הצביעה המתלוננת על העץ (עץ ברוש קטן) בו בעט המשיב ונתן לו מכות עם הידיים והדגימה כיצד אנס אותה המשיב ונקט כנגדה באלימות.

בגירסת המתלוננת תומכות ראיות חיצוניות כדלקמן:

עדות החברה רינת ששון מיום 18/8/06 לכך שחברה בשם אורית שלחה לה הודעת SMS שתתקשר אליה דחוף ומשהתקשרה אמרה לה אורית שלמתלוננת היתה תקרית עם המשיב, שהיא מסתובבת ברחוב ושתיקח אותה ואז היא נסעה וראתה את המתלוננת מבוהלת ומששאלה אותה מה קרה אמרה לה המתלוננת "חכי אני צריכה לעכל את מה שקרה" ובדרך לאלעד סיפרה לה המתלוננת שהמשיב ניסה לגעת בה, לשלוח ידיים, לדבר אליה בזלזול והתנהג בחולניות ולבעוט בעץ ודיבר כל מיני שטויות ודיבר אליה לא יפה ודחף אותה, כשהמתלוננת פחדה והיא זו שאמרה לה שהיא צריכה להתלונן במשטרה והתקשרה למשטרה.

בעדותה השניה של רינת מיום 18/8/06 שעה 14:15, סיפרה שהמתלוננת היתה מבוהלת על סף בכי, מבולבלת, גמגמה ובהלם וסיפרה לה שהמשיב היה שתוי ושהחל לדבר שטויות כמו "אני רוצה לזיין אותך". המתלוננת גם סיפרה לה שהמשיב קפץ עליה, הצליח להשכיב אותה על הדשא, ניסה להחדיר את ידו לאיבר מינה והצליח בכך. רינת סיפרה שהמתלוננת סיפרה לה זאת לאחר שמסרה את עדותה הראשונה כשהתלוננה על כאבים באיבר מינה.

עדות החברה אורית ערבה, שהתקשרה למתלוננת ב-18/8/06 שעה 24:30, בסמוך לאירוע והמתלוננת סיפרה לה שהמשיב ניסה לאנוס אותה והוא על סמים כשהיא התקשרה לרינת. אורית מספרת שהמתלוננת היתה היסטרית וניסתה לעצור את הבכי.

עדות אלעד אבולעפיה, שכנה וידידה של המתלוננת, שמאשר את העובדה שהמתלוננת התקשרה אליו שיאסוף אותה לאחר שיסיים לעבוד.

עדות חבריו של המשיב - אלמוג איתמר המאשר שהמשיב היה שיכור באותו ערב עוד לפני שפגש במתלוננת ושהוא ראה שהוא היה מסטול לפי התנהגותו, לפי הריח של האלכוהול מהפה ולפי הדיבור, ושהוא היה עצבני.

עדות חברו של המשיב, בושרי שרון שהמשיב היה עצבני ושהמשיב שתה הרבה אלכוהול (בירות וודקה) לפני הפגישה עם המתלוננת. הוא גם מאשר את דברי המתלוננת שבעבר קיימה יחסי מין פעם אחת עם המשיב (בעוד המשיב טוען לפעמים רבות).

סירוב המשיב לתת דגימת תאים מאצבעותיו למרות שהכחיש כל אלימות ומגע גופני עם המתלוננת.

העובדה שהמתלוננת לא רצתה לפנות למשטרה ולא פנתה מיוזמתה למשטרה.

השריטות שהיו בכתפה של המתלוננת שהחוקרת רס"ר אורית פלד בעת גביית הודעתה מיום 18/8/06 שעה 10:45 הבחינה בשריטות בהירות מאוד בכתף ימין.

יש לציין שהמתלוננת נבדקה ע"י רופא משפטי שלא מצא סימני חבלה טריים בגוף ולא מצא סימני חבלה בפות אך ציין שהחדרת גוף קשיח כגון אצבע בפות אצל אשה שאינה בתולה לא בהכרח מותירה סימני חבלה טריה כך שלא ניתן לשלול או לאשש את עיקרי התלונה.

לפיכך, אני סבור שהוכח בפני קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

4. עילת מעצר, מסוכנות, חלופת מעצר ותסקיר מעצר

במקרה דנן, עולה מסוכנות ממשית של המשיב המתבטאת בתוקפנות ואלימות מילולית ופיזית הן באירוע עצמו, הן בסמוך לו (תוך איום על המתלוננת), הן בעימותים בינו למתלוננת, הן בחקירתו במשטרה והן בבדיקתו במהלך מעצרו ע"י פסיכיאטר.

מדובר באירוע אלים ביותר של התנהגות אלימה הכוללת אלימות פיזית כלפי המתלוננת (תוך נקיטת אלימות קודם לכן והוצאתה על עץ שהיה במקום), תוך נקיטה בכוח, צעקות, קללות וכל זאת למרות התנגדותה של המתלוננת, נסיונותיה להתנגד ולהשתחרר מאחיזתו ותחנוניה שיפסיק.

הנ"ל נעשה כנראה על רקע של שתיה (שלגביה יש ראיות) ו/או סמים (פי שטוענת המתלוננת).

המשיב מתנהג באלימות גם במהלך חקירתו במשטרה תוך התפרצויות, קללות של המתלוננת, דפיקת הראש בדלת, מתן אגרופים לעצמו בראש ואיומים שלא אכפת לו להיכנס למאסר עולם אם ידקור מישהו אבל לא על עבירה של אונס (מזכר של רס"מ לוי אחינועם מיום 20/8/06, מזכר של אורית מ-20/8/06).

גם בעימות עם המתלוננת אמר המשיב "הזונה הזאת לא תכניס אותי לבית סוהר. אני אדקור אנשים ויכניסו אותי בפנים אבל אני יש לי כבוד, על דבר כזה אני לא אכנס לבית סוהר" (עמוד 4 שורות 1-2).

בחוו"ד הפסיכיאטרית מיום 7/9/06 של ד"ר משה זר ציון עולה מסוכנות של המשיב שהפסיכיאטר מתארו כאדם תוקפני ואימפולסיבי שחי בעולם ערכים עברייניים והשילוב של אישיותו ושל תוקפנותו הופכים אותו לאדם מסוכן ביותר.

גם בפני הפסיכיאטר איים המשיב שאם הוא יישפט הוא לא ייכנס לכלא על התיק הזה, שהוא אדם של כבוד והוא ישחט שוטר יוריד לו את הראש וייכנס לכלא עם כבוד.

הפסיכיאטר ממליץ להתייחס ברצינות הראויה לאמירותיו של המשיב בקשר לכוונותיו לפגוע בשוטר במקרה ויישפט.

הלכה היא כי עבירת אינוס מצמיחה מסוכנות אשר ממנה עולה כי רק בנסיבות יוצאות דופן ניתן להסתפק בחלופת מעצר (בש"פ 780/06 פלוני נ' מ"י, תקדין עליון 2006 (1) 1989, בש"פ 6370/05 פלוני נ' מ"י, תקדין עליון 2005 (3) 646, בש"פ 7497/03 גואטה נ' מ"י, תקדין עליון 2003 (3) 1251).

במקרה של מסוכנות ברורה וגלויה לא ניתן להפיג את מסוכנותה באמצעות חלופת מעצר ואין תועלת בתסקיר מעצר, (בש"פ 4559/06 טללה נ' מ"י תקדין עליון 2006 (2) 3939, בש"פ 5543/06 אבו חוצא נ' מ"י, תקדין עליון 2006 (3) 51).

בנסיבות תיק זה, לאור התנהגותו האלימה של המשיב באירוע ומסוכנותו כפי שעולה מהאירוע ומהתנהגותו לאחר האירוע ואף בעימות עם המתלוננת, בפני החוקרים במשטרה והפסיכיאטר, לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר ואין מקום לשלוח את המשיב לתסקיר מעצר.

5. התוצאה

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה ומורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

תשומת לב שב"ס לאמירת הפסיכיאטר שיש להתייחס ברצינות לאמירותיו של המשיב בקשר לכוונותיו לפגוע בשוטר במקרה ויישפט.

ניתנה היום כ"א באלול, תשס"ו (14 בספטמבר 2006) במעמד ב"כ המבקשת עו"ד ליברמן וב"כ המשיב עו"ד בן-נון.

_______________

ד"ר קובי ורדי, שופט