מהי חרדת נטישה? ראשית כל מתבקש להבין מה זו חרדה ושנית אפשר לשקול הכיצד זה מתקשר לתחום של חווית הנטישה. לפיחרדת נטישה הגדרות מסוימות (שכן הן מתעדכנות מדי זמן ועל ידי מקורות שונים) חרדה היא תחושה כללית שמשהו לא בסדר גם אם לא ברור מה. כלומר, אין אלמנט ממוקד "בעולם החיצון" שאפשר לתלות עליו את האחריות לתחושת הפחד. הרי זה לא שמופיע נחש מול הרגליים ואפשר להגדיר את החרדה באמצעים ברורים, אלא שהאיום הנתפש יכול שלא להיות מודע.

הצפה רגשית ואנרגטית של חומרי תת מודע

חרדה יכולה להיות גם חוויה של התנגדות פנימית לאלמנטים תת מודעים המבקשים לבטא את עצמם. אם לדוגמה ישנו אדם שחווה זיכרונות ילדות, או משאבי נפש שלפתע עושים את דרכם למודעות שלו לאחר זמן מרובה של הדחקה, אפשר שבמקום לקבל את ענייני התת-מודע שלו בברכה, בהקלה ובברכה הוא למעשה ייבחר לנסות להמשיך "ולדחוף אותם מטה" ולהמשיך את ההדחקה. במקרה שכזה חרדה אכן יכולה להיווצר.

האיום הלא-מודע במקרה שכזה יהיה הפחד מלחוות רגשות או אנרגיות מסוימות שמנגנוני ההגנה של אותו אדם מנסים לשמור עליו מלהרגיש אותם. שכן באם אדם החליט להדחיק משהו הרי שהסיבה יכולה להיות נטועה בשלב מסוים של קיומו בה התקבלה החלטה לא מודעת (או מודעת לרובד מסוים בתוכו) למנוע קיום ולעצור אלמנטים מסוימים מקיומו.

ניתן לקרוא את הספרים של אלכסנדר לוואן (Alexander Lowen) ושלל מובילי דרך וחלוצים בתחום הפסיכולוגיה כדי לראות מקרים בהם אורגניזם מחליט למנוע רגשות מסוימים (ושלל תכני תת מודע) מן החוויה שלו ועל כן ברגע שהנ"ל עולים אפשר שהבחירה להדחיק תתנגש עם אותה פתיחות מחודשת לחומרי העולם הפנימי של אותו אדם. והדבר יכול להתבטא גם כן, כחרדה. זאת בהתאם לגודל, או לסוג ההתנגדות לאותם "חומרי תת-מודע".

מה הקשר בין חרדה לבין נטישה?

אם ניקח את ההגדרות שהנחנו והצענו כאן עד כה, הרי שחרדה יכולה להיות חוויה של "איום לא מודע" כמו גם התנגדות לתכני-תת מודע פנימיים. והרי שאפשר שהאיום הבלתי מודע יהיה קשור לנושא של נטישה וההתנגדות לתכני תת-המודע תהיה גם כן מופעלת על ידי האפשרות שאדם או דבר מסוים יעזוב את "הזירה".
לדוגמה, אם אדם נמצא במערכת יחסים עם זוגתו והוא מקבל את הרעיון שהקשר ביניהם עלול להסתיים הוא יכול לחוות תסמינים של חרדה באם:

תחושה של "איום בלתי מודע" היא עדיין פחד במערכת. גם אם יש כאלו שיגידו שפחד הוא דבר מה מוגדר כלפי אובייקט במציאות "החיצונית" הרי שניתן לחוש פחד גם כלפי רעיונות אבסטרקטיים. זאת כיוון שישנה תגובה רגשית או מנטלית כלפי רעיון שאפשר שהוא מבוטא באופן פיזי (נחש מול הרגליים) או אבסטרקטי (נחש מעבר לפינה).

הניסיון להדחיק משהו הוא למעשה הפחד מלפגוש אותו או הפחד מלהרגיש חוסר. שכן הדבר המודחק הוא כנראה חווית חוסר שהאורגניזם ביקש להדחיק אותה כדי "לשמור על איזון פנימי". במקום להסתובב עם תחושת חוסר (חוסר במענה על צרכים, חוסר בתקשורת אוהבת ובתמיכה התפתחותית, וכיוצא בזה), האורגניזם מדחיק את הצרכים שלו "וחוזר לאיזון" לכאורה. כאשר התכנים התת-מודעים עולים זו ההזדמנות של אורגניזם להכיר מחדש בצרכים, בפחדים וברצונות שלו להיות שלם, קיים וחי.

עבודה פנימית ודיוק המשמעויות הפנימיות

על כן במקרה של תגובה לרעיון "שמישהו ינטוש", חשוב לגלות את הפחד שמתעורר מתוך החוויה הממשית שהתרחשה או מתוך החוויה התיאורטית שלא התרחשה אך אפשר שהועלתה כרעיון או כמחשבה. למעשה, אף אחד לא יכול לנטוש אף אחד אלא רק לעזוב את חייו. וזה "שחווה שעזבו אותו" הוא זה שמעניק את המשמעות לחוויה. ואם לאותו אדם יש חוויה של "חוסר במענה על צרכים", פחד והדחקת כל הנ"ל (מן העבר שלו): אפשר שחווית העזיבה משמשת כזרז עבורו להציף ולפגוש מחדש חומרים מתת-המודע שלו שהגיע זמנם לצוף לטווח המודעות הערה.

עד שהדבר קורה אפשר להיווכח במנגנוני הגנה שנועדו להגן על האורגניזם (האדם) מלחוות כאב, או הצפה של חומרי תת מודע. אפשר שאדם מסוים ינסה להימנע מקשרים, מהתחייבויות, "ימשיך הלאה במהירות גבוהה מדי", ייקשר מהר מדי לאנשים "לא פנויים", וכיוצא בזה. זאת כדי לנסות לנהל את הרגשות הכבדים, או יותר נכון המודחקים (ועל כן כבדים, כי תוקעים אותם ללא ניע בעולמות פנימיים) ולהימנע מלהרגיש את הדברים המודחקים. אותם דברים שצפים לפני השטח בהתקף חרדה או בשלל מנגנונים שאפשר לכנות אותם כחרדת נטישה.

אולי יעניין אותך גם:

טנטון ולחץ נפשי – הקשר בין מצבי לחץ וחרדה לטינטון באוזניים

סטרס עקב בדידות – איך להתמודד עם הלחצים ולצאת מזה

דילוג לתוכן